כאשר הכהן גדול היה יוצא מבית המקדש – האם היה ממשיך ללכת עם בגדי הכהונה"?
וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת (כח, ב).
הרה"ק רבי שֵם מזאלושיץ זי"ע, נינו של בעל ה"היכל הברכה" מקאמרנא זי"ע, היה דמות מופלאה בעולמה של יהדות פולין, בהיותו תלמיד חכם עצום, צדיק נשגב, מקובל נורא הוד, ועובד השי"ת בכל לבו ונפשו.
גדולי דורו העריצוהו הערצה רבה, ומחותנו מרן האמרי אמת מגור זי"ע (=שנכדו מוה"ר אהרן נח יוסקוביץ ז"ל היה חתנו) אמר עליו כי "רוח הקודש מתנוססת בו", ובכל מכתב שכתב אליו מעולם לא החסיר לתארו בתואר "קדוש יאמר לו".
הג"ר צבי יצחק אברמוביץ ז"ל רבה של חצור הגלילית היה מספר את ששמע מעדים נאמנים, כי בחתונתו של נכד מרן האמרי אמת זי"ע עם בתו של הרה"ק רבי שם זי"ע שהתקיימה בקראקא, שהה הרבי בקראקא שבוע ימים, ולא חדל מלהשתעשע עם רבי שם זי"ע. באותם ימים הראה לו רבי שם זי"ע את כתביו הרבים, והרבי קרא בהם אחוז שרעפים, כשהוא מפליט לעברו: "דֶער וֶועלְט אִיז נישט ראוי פַאר דֶעם" (=העולם לא ראוי שיודפסו חיבורים שכאלו).
והוסיף לספר עוד, כי באחד מן הימים התקיימה סעודת ה"שבע ברכות" באולם המרוחק ממרכז העיר, ואי לכך הוחלט כי "כרכרה" תיקח את מרן ה'אמרי אמת' זי"ע, תעבור דרך ביתו של רבי שם זי"ע, וביחד יסעו אל הסעודה.
כשעלה רבי שם זי"ע אל הכרכרה, ביקש מרן האמרי אמת זי"ע להתחיל לשוחח בלימוד, והחל לשאול: "כאשר הכהן גדול היה יוצא מבית המקדש – האם היה ממשיך ללכת עם בגדי הכהונה"?
וכנראה היתה כוונתו להמשיך ולדון בכך ממקורות שונים, אולם רק יצאו הדברים מפי האמרי אמת זי"ע, ופניו הקדושים של רבי שם זי"ע חוורו באחת... בשפלותו וענוותנותו הבין רבי שם זי"ע כי הרבי מגור רומז על עצמו שהוכרח לצאת מחוץ לעיר, והוא החל למלמל בהתנצלות: "לא אני עשיתי את השבע ברכות מחוץ לעיר... לא היתה ברירה... לא מצאו מקום אחר..."
מיהר מרן האמרי אמת זי"ע ואמר: נֵיין! נֵיין! אִיך הָאב גִימֵיינְט "פָּשׁוּט"... נרגע מעט רבי שם זי"ע, אך המשיך ואמר: "יש לי בקבלה מזקני הרה"ק מקאמרנא זי"ע, שהיכן שכתב רש"י: ואני לפרשו 'פשוטו' של מקרא באתי, היינו שנצרך 'להתפשט' מהגשמיות בשביל להבין את כוונת המקרא" (=כרומז שגם את דברי הרבי מגור זי"ע שאמר שהתכוון 'פשוט' – יש לפרש בצורה עמוקה)...
