זיווג כקריעת ים סוף
פעם נכנס אל הגאון בעל 'חפץ חיים' זיע"א אב לבת בוגרת שהגיעה לפרקה, לשאול חוות דעתו. היות והציעו לו נכבדות עם בחור בעל מעלות, אבל נחות דרגא, ורצונו היה תמיד להתקשר עם בחור ממדרגה הראשונה כליל המעלות והמידות. ונפשו בשאלתו, אם לגמור את הענין או לחכות עד אשר יעלה בידו להשיג חתן עם כל המעלות כרצונו מאז, בחור כהלכה.
הסביר לו ה'חפץ חיים' עצתו במשל: יהודי משתדל לקנות אתרוג מהודר. נכון הוא לפזר עבורו יותר מיכולתו, ובלבד שהאתרוג יהיה יפה ומהודר. אבל במה דברים אמורים, אם עוד נשאר זמן רב לחג הסוכות ועדיין יש שהות לחכות. מה שאין כן, אם החג ממשמש ובא, אז הוא מוכרח לוותר מעט מן ההדור ולוקח הוא מן הבא בידו. כן הוא הענין עם הנכבדות של בתו, הרי כבודו כבר בא בשנים ובתו כבר הגיעה לפרקה, אין מן הצורך לחכות יותר
*
על הפסוק (שמות יד טו): 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ', ופירוש רש"י: למדנו שהיה משה עומד ומתפלל, אמר לו הקדוש ברוך הוא לא עת עתה להאריך בתפלה שישראל נתונין בצרה, הביא בספר 'ישא ברכה' (ליקוטים, ענייני נישואין) בשם הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זיע"א שנשאל בעניין שידוך, האם להמתין ולהתמהמה או למהר הדבר, והשיב שהרי אמרו חז"ל (סוטה ב, א) שקשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף, ובקריעת ים סוף נאמר שיש לנסוע מבלי להמתין ולהאריך, וכך גם בשידוך שיש למהר ולהוציא מהכוח אל הפועל.
