ה'דבר תורה' האחרון שאמר הרה"ק ה'דברי חיים' מצאנז זצ"ל
אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם (א, ב). ופרש"י כשיקריב, בקרבנות נדבה דבר הענין. אדם למה נאמר, מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל, שהכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל.
שח הרה"ק מפשעוורסק זצ"ל: ה'דבר תורה' האחרון שאמר הגה"ק הדברי חיים מצאנז זצ"ל לפני פטירתו, היה על הפסוק (ויקרא א, ב) "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'" וגו', ואמר בזה"ל: 'אדם', אדם הראשון חטא, ושוב אמר, לא, לא אדם הראשון חטא, אלא אנחנו חטאנו (כידוע שכל הנשמות נכללו בנשמת אדם הראשון). והעצה והתשובה לזה "כי יקריב מכם קרבן לה'" להקריב את עצמו קרבן לה' עכ"ד. כך שמעתי מפי הגה"ק מקאלשיץ ששמע מהג"ר ישראל אהרן ענגלענדער דומ"ץ בפריסטיק ששמע מהגה"ק רבי שלמה מבאבוב זצ"ל.
וההסבר בזה לפענ"ד י"ל, עפ"י מה שכתב במדרש פנחס (להרה"ק רבי פנחס מקאריץ) דמרן הבעש"ט זי"ע היה לו לחיות עוד ב' שעות, ואמר להשי"ת אני נותן לך במתנה אלו ב' שעות. וסיים על זה הרה"ק מקאריץ: "זהו מסירת נפש אמיתי". וכן בספר מעבר יבק (חלק אמ"נ פכ"ד) כתב, דמה שמקבל הצדיק על עצמו הסתלקות ברצון חשוב כקרבן.
ובספר יערות דבש (ח"א דרוש טז) כתב וז"ל: כי כללו של דבר אין צדיקים מתים עד שיסכימו נשמתם ונפשם למות, ואין הקב"ה עושה להם דבר בעל כרחם. ורצון יראיו יעשה כתיב, וצריכים להסכים על המיתה ואז מתים וכו', ובאמת כשמרגישים שכבר עשו שליחותן בזה העולם, מסכימים עכ"ל.
ועוד יש לבאר, עפ"י מה דאיתא בנועם אלימלך (סוף פרשתינו) שמפרש אדם שיקריב עצמו להבורא ברוך הוא, בעבודות ומעשים כשרים שהן כמו קרבן.
