השומר פיו ולשונו זוכה לנס - כמו נס חנוכה
פעם אחת שיחקו הילדים בבית הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע, ותוך כדי משחקם באו לידי מריבה והקניטו זה את זה בדברים, קרא להם הרה"ק מבעלזא ואמר להם: 'הבה ואספר לכם מעשה שהיה:
הרה"ק בעל הדגל מחנה אפרים ז"ל התייתם מהוריו בגיל צעיר, והרה"ק רבי פנחס מקאריץ ז"ל הכניסו לביתו וגדלו כבן, פעם אחת שמע רבי פנחס מקאריץ כיצד הוא מעביר את הסדרא, פנה אליו ושאלו לאמר: הנה בכל הסדרות כתוב אחר כל פרשה סכום הפסוקים שיש באותה פרשה, אך שונה היא פרשת מקץ שנתפרש בה גם מנין התיבות של כל הפרשה, אלפיים כ"ה תיבות, האם תוכל לבאר מדוע דוקא בפרשה זו נמנו מנין התיבות?
נענה הילד מיניה וביה: הדבר פשוט, כי בפרשת מקץ נאמר (בראשית מא מג) 'ויקראו לפניו אברך', ופירש רש"י 'אב בחכמה ורך בשנים', וכדי שלא יטעו לחשוב שבאמת הם שני תיבות חלוקים לכן נכתב מנין התיבות'.
נהנה הרה"ק מקאריץ מחריפותו ופקחותו, ואמר לו 'אני אגיד לך עוד רמז, דהנה פרשת מקץ חלה תמיד בימי החנוכה, לפיכך נתפרש מנין תיבותיה כי ענין החנוכה רמוז בהם, כי שמונה פעמים 'נר' עולה בגימטריא למנין אלפיים, וכ"ה רומז על כ"ה בכסלו שבו מתחילים ימים אלו'.
סיים הרה"ק מבעלזא באמרו: 'ואני אגיד לכם טעם אחר, לפיכך נמנו התיבות במיוחד כיון שפרשה זו חלה תמיד בימי החנוכה, ולרמז לאדם שאם ידקדק וישמור וימנה כל תיבה שיוצאת מפיו יוכל לזכות לנס כמו נס חנוכה'...
