הסתבכות בניתוח שגרמה לתרץ קושיא של ארבעים שנה...
וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה וגו' יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ וגו' (כה, לא).
איתא במדרש (ב"ר טו, ז): אמר לו הקב"ה למשה 'ועשית מנורת זהב טהור', אמר לו משה כיצד נעשה אותה וכו' ואף על פי כן נתקשה משה וכו', אמר לו הקב"ה לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה, ואמר לבצלאל מיד עשאה.
הכיצד זה משה רבינו, אדון הנביאים, התקשה בעשיית המנורה, עד שבא בצלאל ועשאה מיד.
הרה"ק החידושי הרי"ם מגור זי"ע העיד על עצמו, כי במשך ארבעים שנה התקשה בדברי המדרש הללו ולא מצא להם פתרון. עד שהגיע מעשה לידיו. חתנו של האדמו"ר נאלץ לעבור ניתוח ואושפז בבית חולים בוורשה. לאחר שחלה הסתבכות בניתוח סר האדמו"ר לבית החולים לבקר את חתנו. התעניין האדמו"ר לשלומו אצל הרופא המנתח, השיב הרופא: למה הדבר דומה, למלך גדול, שהיתה גנוזה באוצרותיו אבן טובה, שערכה לא יסולא בפז, אך היה בה כתם קטן. כל המומחים שהתבקשו להסיר את הכתם מן האבן נמנעו מליטול על עצמם את האחריות, כי חששו שמא האבן תפגע ותינזק על ידם. מה עשו מסרו את האבן לבעל מלאכה פשוט, אשר לא ידע מי הם בעליה של האבן, ועשה את מלאכתו בלי כל חשש ומורא, ועלה בידו להסיר את הכתם מן האבן לשביעות רצון המלך.
סיים הרופא את תשובתו אל האדמו"ר, בדרך כלל זהו ניתוח קל אשר אני מורגל בו מימים ימימה. אך כיון שנודע לי כי מדובר בחתנו של האדמו"ר, אחזה אותי התרגשות גדולה, עד שהתקשיתי בביצוע הניתוח כראוי, וכתוצאה מכך חלה הסתבכות.
לימים סיפר האדמו"ר, כי באותה שעה נתבהרו לו דברי המדרש התמוהים. משה רבינו, יותר מכל אדם אחר, ידע את עמקי סודותיה וגודל קדושתה של המנורה, ירכה וקנה, גביעיה וכפתוריה ופרחיה. לכן דווקא משום כך נתקשה בעשייתה. לא כן בצלאל, אשר לא הגיע לדרגתו של משה, על כן לא נתקשה בה ועשאה מיד.
