הניגון של יעקב אבינו
וַיֹּאמֶר מָה אֶתֶּן לָךְ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה אִם תַּעֲשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר (ל, לא).
בשבתו בסעודה שלישית, בעת 'רעוא דרעוין', היה הגה"ק רבי אברהם דוד אב"ד בוטשאטש זצוק"ל, בעל 'דעת קדושים', שר בדביקות עצומה את כל הזמירות של סעודה שלישית, כאשר היושבים לצדו היו מסייעים לו. לאחמ"כ היה מאריך בדברי תורה בקבלה ודרוש משך שש שעות ויותר, עד שלפעמים היה מסיים סעודה שלישית עם אור הבוקר של יום ראשון.
לאחר שהיה מסיים את הזמירות לסעודה שלישית, קודם שהתחיל בדרוש, היה שר שיר הידוע לבני משפחתו, על פי המסורה והקבלה, שיר ללא מילים, אולם בדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמיות. בניגון הזה היה לפעמים רגיל להאריך אפילו יותר מחצי שעה, וכאשר גמר לשיר את הניגון הזה היה פותח בדברי תורה.
אחד מתושבי בוּטשאטש שהה פעם קודם הימים הנוראים ברוסיה לרגל מסחרו. בהגיע ראש השנה החלִיט שלא לשוב לעירו אלא נסע לרוזין, לעשות את הימים הנוראים במחיצת הרה"ק מרוזין זי"ע, וביום הכיפורים, בהיות הרה"ק מרוזין מתייחד עם קונו, שמע אותו יהודי לפתע כיצד הרבי שר לעצמו א הניגון הנזכר, אותו שר הגאון מבוטשאטש בסעודה שלישית, והיהודי התפלא ביותר בשומעו את הניגון, כיצד זה הגיע הניגון מבוטשאטש ועד רוזין', וכיצד זה הרה"ק מרוזין שר אותו בדביקות עצומה כל כך.
למחרת היום ביו"כ הרהיב האיש עוז ושאל את הרבי לפשר הּדבר. עצם אז הרה"ק מרוז'ין את עיניו ואמר: "נו, האם דבר זה הוא חידוש אצלך? וכי מה אתה מתפלֵא?? הלוא עם הניגון הזה היה יעקב אבינו ע"ה רועה את צאנו...."
משחזר אותו יהודי לבוטשאטש, וסיפר את הדברים להגה"ק רבי אברהם דוד בעל ה'דעת קדושים', נשתנו פני הגאון לרגעים מספר, ולאחמ"כ החל לנענע בראשו ואמר: "נו, האם זה חידוש? הרי שמו הוא ר' ישראל, וישראל הוא יעקב, נשמת יעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון..."

