המהפכה של מרן האמרי אמת להתפלל בזמנה
וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי (כב, ל).
כשעשה מרן האמרי אמת מגור זי"ע את המהפיכה בזמני התפילה אשר היו נהוגים עד הנה במקהלות החסידים, והורה לחסידיו להתחיל ולהתפלל תפילת שחרית "בזמנה", לא היה זה דבר של מה בכך... הזקנים מן הדור הקודם, שהתרגלו כל חייהם להתפלל בשעה מאוחרת, לאחר הרבה "הכנות", לא הסתגלו בנקל לסדר החדש.
דומה היה עליהם כאילו מדובר בשינוי חוקות יומם ולילה... אולם הוא זי"ע עמד איתן בדעתו, ואט אט החדיר אצל כולם את שינוי זמני התפילה ל"תפילה בזמנה"...
לימים סיפר בנו מרן הפני מנחם מגור זי"ע כי באותה תקופה נכנס פעם חסיד פלוני אל הקודש פנימה, ושפך שיחו לפני אביו הקדוש, כי ההכנות לתפילה שהורגל בהן מימים ימימה חסרות לו עכשיו, ובגלל כך אינו מרגיש טעם ערב בתפילתו. אולם הרבי השיבו קצרות כדרכו: "ועוד תני בר קפרא, אילו היה נותן בה קורטוב של דבש אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה, ולמה אין מערבין בה דבש? מפני שהתורה אמרה...",
רק כשיצא מלפניו אמר האמרי אמת זי"ע: "הנה זה עודנו לבו דואב על העדר ההכנה, ומרגיש בחסרונה, אבל רוב רובם בכלל לא מרגישים שחסר להם משהו..."
גיסו של הרבי, הוא הגה"ק רבי צבי חנוך הכהן לוין זי"ע אב"ד בענדין, סיפר לפניו באותם ימים – כמראה מקום בעלמא – שמובא בספר ישן כי ישנו אבר מסויים בגוף האדם אשר אינו מגיע לעירנות מלאה רק אחרי שעות אחדות מיקיצתו מן השינה, ומאחר שצריך להתפלל בבחינת "כל עצמותי תאמרנה", אולי מן הראוי להרחיק את שעת התפילה משעת היקיצה בבוקר? חייך האמרי אמת זי"ע והשיבו בשנינות: "אכן כך... אכן כך... יש להקדים בלילה לישון ולקום בבוקר מוקדם, כדי שעד שעת התפילה בזמנה יתעוררו כל האיברים..."
הוא גופו אמר אז בדרך צחות: הבריות אומרים, מה הבדל יש בין פשטידה של אטריות ("לוקשן קוגעל") לפשטידה מתפוחי אדמה, שהראשונה אפילו לא עלתה יפה באפייתה – נשאר ממנה לכל הפחות אטריות וצימוקים וכו', הראויות למאכל כמות שהן, מה שאין כן האחרת – אם אינה מצליחה לא נשאר ממנה כלום... כן הוא גם לענין התפילה, אם מתפללים "בזמנה" – אזי אפילו אם לא היתה ברעותא דליבא כראוי, מכל מקום הלא התפלל תפילה כמאמרה... תפילה בזמנה... אבל אם מתפללים "שלא בזמנה", וגם עצם התפילה לא היתה כדבעי, מה נשאר ממנה?...
