דרך הקטנים שקשה להם לבטא את אות רי"ש
אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ (א, יד).
אמרו חז"ל (סוטה יא, ב) שנשי ישראל במצרים היו יולדות בשדה, וכיון שמכירין בהן מצרים באין להורגן נעשה נס ונבלעו הילדים בקרקע, לאחר שהולכין [משם המצרים], היו מבצבצין ויוצאין כעשב השדה שנאמר (יחזקאל טז, ז) רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וכיון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהן שנאמר (שם) וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים אל תקרי בעדי עדים אלא בעדרי עדרים.
ויש להקשות איך דרשו חז"ל על עדים - עדרים הלא לא מצינו מלה שיהיה חסר הרי"ש שהיא עיקר המלה.
וי"ל בדרך צחות לפי שדרך הקטנים שמוצא הרי"ש קשה להם בדיבור - ומדלגים אותה בדיבורם - בפרט אלו הקטנים שנתגדלו במקום שאין אדם, וכאילו עמהם ידבר הכתוב כלשונם, וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים במקום עדרי עדרים בדילוג הרי"ש. וזהו שרדשו חז"ל אל תקרי 'עדי עדים' בלא רי"ש כמו שקורין אלו הנערים שנתגדלו בשדות שיהיה משמעו מלשון קישוט, אלא 'עדרי עדרים' ברי"ש.
