אם עוונינו - אנו בניך

מסופר על הרה"ק השר שלום מבעלזא זי"ע, שפעם אחת ביוה"כ באה איזה גזירה גדולה ח"ו והיה שם אצלו עולם גדול, ואמר לגבאים שיקראו לאיש פלוני מתוך הקהל, שהיה עם הארץ מופלג שיבוא לפניו. לאחר טירחה מרובה מצאו אותו בתוך הציבור הגדול. והובא בפני המהר"ש, ושאלו תאמר לי בני הפירוש של "אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ" (ירמיהו יד, ז), שאומרים ב'והוא רחום' (בימי שני וחמישי), והשיב האיש וכי הרבי חושב שאני אינני יודע, הלא הפירוש הוא: "אם עונינו" - אם אפילו שחטאנו, "ענו בנו" - בכל זאת אנו בניך.

ונעשה שחוק גדול בבית המדרש, ונתמלא הרה"ק מבעלז בשמחה גדולה ואמר, כי כשהגיע העם הארץ הנ"ל לתיבות אלו בכה מאד "אם עונינו אנו בניך", ונעשה מזה הפירוש שמחה בשמים ושעשועין דמלכא, ונמתקו הדינים על ידי זה.