איזה עינוי היה במן

וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן (ח, ג).

שואל הגה"צ רבי יעקב גלינסקי איזה עינוי היה במן? הרי הגמ' ביומא (עה, ב) אומרת "לחם שמלאכי השרת אוכלים", וטעמו בו כל הטעמים שבעולם? ומתרץ, היו שלוש דרגות באוכלי המן - צדיקים ירד המן על פתח ביתם, בינוניים המן ירד בפתח המחנה, והרשעים שטו...

קם ה"צדיק" וניגש לפתח ביתו על מנת להכניס את מנת המן, אך הוא לא מוצא אותו, אין מן! עושה הצדיק "חשבון הנפש על כל מעשיו שביום אתמול, מה חטא שבגין מעשה זה נענש והמן התרחק ממנו? אבל המן לא נמצא. ואז מתחילות ההתלבטויות מה לעשות האם לצאת לחפשו אולי הוא בפתח המחנה, ואם אמצא, איך אלך איתו הביתה, הרי כולם יסתכלו...ויראו שאיני צדיק כ"כ וירננו אחרי, וגרוע יותר, אולי לא אמצא בפתח המחנה ואמשיך לנדוד עד שאמצא... לא, את זאת לא אוכל לסבול.

חוזר הצדיק לביתו בידיים ריקות, מה זה, שואלים בני הבית, איפה המן? עונה להם הצדיק, יש לי תענית חלום.... אינני צריך את היום את המן. וזהו "ויענך", בעינוי הבושה כשלא מצאת, "וירעיבך", כשהחלת שמוטב להתענות, ואת יום התענית ניצלת לתשובת אמת, ואז למחרת "ויאכילך את המן", חזר לפתח האוהל. הרי, שמוטב לצום יום שלם מאשר להתבייש.

והגדת - בפרשתנו