אוהב תורה לא ישבע תורה...
האמירה 'לא פסיק פומיה מגירסא' לא היתה לגבי הגאון רבי יוסף ראזין זצ"ל - הרוגאטשובי, בגדר מליצה.
אפילו בצום תשעה באב מדבר היה בלי הרף בתורה. על פי רוב שרוי היה בט' באב בעיר מולדתו ברוגאצוב, מפני שבאותם הימים חל יום היארצייט של אביו רבי פישל, והיה בא מדווינסק להשתטח על קברו. כל בני העיר גדולים וקטנים היו באים לקבל את פניו ולשוחח עמו, והוא מגלגל עמהם כל יום הצום בדברי תורה.
מהמנחמים לא העז איש להעירו על אבלותו, ויש שמצאו לו סמוכין בירושלמי (מועד קטן פ"ג) שם נאמר כי אבל הלהוט אחר דברי תורה מותר לו ללמוד. אבל דודו העירו פעם על כך והוא השיבו: ודאי עבירה היא זו, וכשאקבל עונש על שאר עוונותי יענישוני אף על עוון זה, אבל אני מקבל את העונש על חטא זה באהבה וברצון, כדאית היא התורה ללקות עליה.
בנסיעתו מדווינסק לרוגאצוב היה גומר בקרון הרכבת חצי הש"ס בעל פה. כך סיפר הוא עצמו פעם ברוגאצוב. והוסיף, שבחזרתו יסיים אי"ה את המחצית השניה. הגאון רבי מאיר שמחה זצ"ל בעל 'אור שמח', רבה של קהלת האשכנזים בדווינסק, התבטא פעם בנוגע אליו: אומרים על הרוגאצובי שהוא בעל זכרון נפלא, לא היו דברים מעולם! בעל זכרון נקרא זה שזוכר מה שלמד לפני כמה שנים, והרי אין לך דבר בתורה שהוא לא למד אותו זה עתה, וכי לזה בעל זכרון ייקרא?
אחרי שהתאלמן, הציע לו חותנו רבי משה גורפינקל ע"ה, שישא את בתו השניה, היא אחות אשתו המנוחה. הסכים הרוגאצובי והתחילו בהכנות לחתונה. כיון שהגיע המועד ובאו להוליכו אל החופה, והוא עומד אז באמצע ענין עמוק ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות, עשה קמט בדף ומלמל כמדבר נכחו אל הספר: במחילה, רבי יקיר לי, מוכרחני ללכת אל החופה, ותוך כדי הילוכו ביקש מדודו לשים לב שהאנשים אשר יחזיקו בנקליטי החופה לא יהיו סתם בורים ועמי הארצות. אחרי החופה שב מיד במרוצה אל חדרו אל הרמב"ם ושיקע את עצמו כ"כ בעיוניו שעה ארוכה, עד שנאלצו לעורר אותו ולהזכיר שהוא חתן ועליו להשתתף בסעודת המצוה.
כיוצא בזה כאשר השיא את בתו רחל ע"ה עם תלמידו מדווינסק הג"ר ישראל אבא ציטרון זצ"ל, שהה ביחד עם כל הקרואים זמן ניכר בשעת החופה, אבל תיכף לאחריה פנה והודיע למחותנים: תמחלו לי כבר הפסקתי מדברי תורה יותר מדי, אינני מסוגל עוד, ופנה מיד לחדרו להמשיך בלימודיו ('מרביצי תורה מעולם החסידות' ח"ד עמוד צו).
*
על הפסוק (שמות טו כו): 'וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ', פירש רבינו ה'אור החיים' הקדוש זיע"א את כפל הלשון 'שמוע תשמע': לרמוז להם שיהיה עסק התורה בחשק גדול, שהגם שעודנו לומד יתאוה ללמוד עוד. וזה יגיד שאינו שבע וקץ בלימודו.
