התנו, שכשיקפיד להתפלל בציבור יקבל פרס, ונאנס יום אחד ולא התפלל כלל
בגמ': אין אונס בגיטין (כתובות ב, ב).
מעשה ביהודי עשיר ירא שמים שהתנה עם חבירו, שאם יקפיד להתפלל במשך החודש הקרוב בכל יום במנין, יקבל בסוף החודש חמש מאות דולר. והנה באחד הימים נאנס חברו, ולא יכל להתפלל מנחה, אולם בערב בא לבית הכנסת והתפלל ערבית שתיים. כעת בא לשאול האם נחשב הדבר שקיים את התנאי ורשאי ליטול את הכסף, או שמא מכיון שלא התפלל תפילת מנחה בציבור, לא קיים את התנאי?
בספר חשוקי חמד משיב על כך: אם האונס היה בגלל פיקוח נפש, כגון שראה אדם פצוע מוטל על הכביש, והעבירו לבית חולים, מסתבר שמגיע לו פרס, שהעשיר לא נתכוין שיעזוב את החולה לנפשו וירוץ להתפלל, שהרי במצב זה אסור לו להתפלל, ואם יתפלל תפילתו תועבה.
אבל אם אירע לו אונס של ממון, כגון שהיה טרוד בצורך ממונו, שלא יבא לידי הפסד, כמבואר בשו"ע (או"ח סימן קח ס"ח) ועל ידי כך הפסיד את התפילה, [יעו"ש ברמ"א שאסור לעשות כן, אך מ"מ אין הדבר נחשב לפשיעה ויכול להשלים את התפילה], יתכן שלא מגיע לו לקבל את פרס, כי אונס לאו כמאן דעביד דמי, כמבואר בשו"ע (חו"מ סימן כא) ובש"ך (שם סק"ג).
ויעוין בשו"ת תורה לשמה (סימן רכט) שדן בדבר עשיר שהיה לו מדרש בביתו, והיה אהובו יושב אצלו במוצ"ש, וביקש בעה"ב ממנו שיבא להתפלל בבית מדרשו איזה ימים, והלה נשבע לו שהתפילות של יום ראשון בשבת קודש ותפילות של יום שני, יתפלל בבית מדרשו, והנה בשחרית דיום ראשון בא והתפלל בבית המדרש, אך במנחה נאנס ולא התפלל כלל, אך בא בערבית בבית מדרשו של בעה"ב והתפלל שם שתים, ודן שם האם יצא בזה ידי חובת שבועתו? והשיב דמאחר שערבית שתים היא תשלומין של מנחה, נמצא שהתפלל גם תפילת המנחה שם. ומציין גם לגמ' בברכות (דף כו ע"א) שם נאמר: כולי עלמא עד חצות [אפשר להתפלל שחרית] ותו לא, והאמר רב מרי בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן טעה ולא התפלל ערבית, מתפלל בשחרית שתים, שחרית מתפלל במנחה שתים? מתרצת הגמ' כולי יומא מצלי ואזיל, עד חצות יהבי ליה שכר תפלה בזמנה, מכאן ואילך שכר תפלה יהבי ליה, שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה, יעו"ש. הרי שמשמע מדברי הגמ' שאם התפלל תשלומין, ה"ז נחשב כאילו התפלל. וא"כ בעניננו שהתפלל תשלומין, הרי זה נחשב הדבר שעמד בתנאי והתפלל את כל התפילות בציבור.
אמנם יש לחלק בין נידון התורה לשמה לנידוננו, ששם מיירי בשבועה, שהוא נידון בין אדם למקום, ולגבי זה נחשב הדבר שלא עבר על השבועה. אבל בתנאים שבין אדם לחבירו יתכן שצריך להתפלל במנין ג' פעמים ביום, ולא סגי בכך שנחשב הדבר שהתפלל.
ויתכן שמטעם אחר מגיע לו את הפרס, והוא מכיון שהוא התנה איתו שיתפלל במנין, ועיקר ההקפדה היתה על המנין, ולא על עצם התפילה, כי ראה שחבירו שמקפיד על ג' תפילות ביום, מזלזל במעלת תפילה בציבור, וא"כ כיון שאת כל התפילות התפלל במנין, ורק תפילה אחת נאנס ולא התפלל כלל, שעל זה לא חשוד, ולא הבטיחו לו פרס על עצם התפילה, ולכן אין זה נחשב שלא עמד בתנאי, ורק אם היה נאנס ומתפלל פעם אחת ביחידות י"ל שלא עמד בתנאי, משא"כ כשלא התפלל כלל, וצ"ע.
