קיצור שולחן ערוך • סימן לד • הלכות צדקה - סעי' ד
סעיף ד':
כַּמָּה יִתֵּן הָאָדָם צְדָקָה, שָׁנָה רִאשׁוֹנָה הַמַּעֲשֵֹר מִן הַקֶּרֶן, מִכָּאן וְאֵילָךְ יִתֵּן מַעֲשֵֹר מִן הָרֶוַח שֶׁהִרְוִיחַ כָּל שָׁנָה חוּץ מִצָּרְכֵי בֵּיתוֹ. זוֹ הִיא מִדָּה בֵּינוֹנִית, וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר שֶׁיִתֵּן חֹמֶשׁ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה מִן הַקֶּרֶן וְאַחַר כָּךְ כָּל שָׁנָה חֹמֶשׁ מִן הָרֶוַח.
וְאַל יְבַזְבֵּז אָדָם יוֹתֵר מִן הַחֹמֶשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ הוּא אַחַר כָּךְ לַבְּרִיּוֹת. וְדַוְקָא כָּל יְמֵי חַיָּיו, אֲבָל בִּשְׁעַת מוֹתוֹ יָכוֹל אָדָם לִתֵּן עַד שְׁלִישׁ רְכוּשׁוֹ צְדָקָה.
אֵין לַעֲשֹוֹת מִמַּעֲשֵֹר שֶׁלּוֹ דְּבַר מִצְוָה כְּגוֹן נֵרוֹת לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ שְׁאָר דְּבָרִים לְמִצְוָה רַק יִתְּנֵהוּ לַעֲנִיִּים. וְאִם נִזְדַּמֵּן לוֹ מִצְוָה לִהְיוֹת בַּעַל בְּרִית אוֹ לְהַכְנִיס חָתָן וְכַלָּה עֲנִיִּים לְחֻפָּה וְכָל כִי הָאי גַּוְנָא, וְכֵן לִקְנוֹת סְפָרִים לִלְמֹד בָּהֶם, וּלְהַשְׁאִילָן לַאֲחֵרִים לִלְמֹד בָּהֶם אִם לֹא הָיָה יְכֹלֶת בְּיָדוֹ וְלֹא הָיָה עוֹשֶֹה אוֹתָהּ מִצְוָה מִמָּמוֹן שֶׁלּוֹ יָכוֹל לַעֲשֹוֹת מִמַּעֲשֵֹר. אִם קוֹנֶה סְפָרִים מִמְּעוֹת מַעֲשֵֹר צָרִיךְ לְהִזָּהֵר לְהַשְׁאִילָן לַאֲחֵרִים, אִם לֹא כַּאֲשֶׁר הוּא צָרִיךְ לָהֶם אֲזַי הוּא קוֹדֵם. וְגַם יִזָּהֵר לִכְתֹּב עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם מִמְּעוֹת מַעֲשֵֹר, לְמַעַן לֹא יַחֲזִיקוּ בָּהֶם בָּנָיו אַחֲרָיו.
