תּוֹלַעַת הַשָּׁמִיר
בַּמִּשְׁנָה בְּדַף זֶה נֶאֱמַר כִּי מֵעֵת שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּטַל הַשָּׁמִיר.
הַשָּׁמִיר הִיא תּוֹלַעַת קְטַנָּה בְּגֹדֶל שֶׁל גַּרְעִין שְׂעוֹרָה, וְיֵשׁ לָהּ תְּכוּנָה מֻפְלָאָה בְּיוֹתֵר: אִם הִנִּיחוּ אוֹתָהּ מוּל חֵפֶץ, הַנַּחַת. לְמָשָׁל, אִם הִנִּיחוּ אוֹתָהּ מֵעַל סֶלַע הִיא עָשְׂתָה בּוֹ חָרִיץ. הֵיכָן שָׁמְרוּ אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁמִיר? בְּתוֹךְ דְּבָרִים רַכִּים, צֶמֶר וְכַדּוֹמֶה, כִּי אִם יַנִּיחוּ אוֹתָהּ בִּכְלִי, הוּא פָּשׁוּט יִשָּׁבֵר...
הַגמרא מְסַפֶּרת לנו שֶׁבָּאֵפוֹד וּבַחֹשֶׁן שֶׁלָּבַשׁ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, הָיוּ חֲקוּקִים שְׁמוֹת שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. כֵּיצַד חָקְקוּ אֶת הַשֵּׁמוֹת? הרי לֹא יִתָּכֵן שֶׁחָקוּ אוֹתָם בְּאֶמְצָעוּת כְּלֵי בַּרְזֶל, כִּי הַתּוֹרָה מְצַוָּה שֶׁהָאֲבָנִים יִהְיֶה "בְּמִלּוּאוֹתָם" - מְלֵאִים, ִשְׁמִים, שְׁמִלּוּאוֹתָם, צְרִיכִים לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה חֲלָקִים הִיא כְּבָר לֹא שְׁלֵמָה. לָכֵן חָקְקוּ בָּאֲבָנִים בְּאֶמְצָעוּת תּוֹלַעַת הַשָּׁמִיר. כָּתְבוּ בִּדְיוֹ אֶת שְׁמוֹת הַשְּׁבָטִים עַל הָאֲבָנִים וְאַחַר כָּךְ הֶעֱבִירוּ אֶת הַתּוֹלַעַת מֵעַל הָאוֹתִיּוֹת וּבְכָל מָקוֹם הַנָּהּ.
