שַׂק הַדֶּשֶׁן שֶׁנִּשְׁכַּח בֶּחָצֵר
יוֹסֵף הַחַקְלַאי נָסַע עִם טְרַקְטוֹרוֹ הַגָּדוֹל, אֵלָיו הָיְתָה רְתוּמָה עֶגְלַת מַשָּׂא וְעָלֶיהָ חֲבִילוֹת שֶׁל דְּשָׁנִים שׁוֹנִים שֶׁנּוֹעֲדוּ לְדַשֵּׁן אֶת הָאֲדָמָה, והַדֶּשֶׁן מְסֻכָּן לְמַאֲכָל.
נָסַע יוֹסֵף וְעָצַר לְיַד בֵּיתוֹ שֶׁל גָּד, כְּדֵי לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת הַדֶּשֶׁן הֶחָדָשׁ שֶׁקָּנָה. יוֹסֵף הוֹרִיד שַׂק שֶׁל דֶּשֶׁן, שָׂם אוֹתוֹ בֶּחָצֵר שֶׁל גָּד וְנָקַשׁ עַל דַּלְתּוֹ, אַךְ גָּד לֹא הָיָה בְּבֵיתוֹ.
יוֹסֵף עָלָה עַל הַטְּרַקְטוֹר, נָסַע מִן הַמָּקוֹם וְשָׁכַח אֶת שַׂק הַדֶּשֶׁן בֶּחָצֵר שֶׁל גָּד. לֹא חָלְפוּ דַּקּוֹת רַבּוֹת, וְכַלְבּוֹ הַנֶּאֱמָן שֶׁל גָּד רִחְרַח אֶת שַׂקִּית הַדֶּשֶׁן, אָכַל מִמֶּנָּה ומת.
מִיָּד כְּשֶׁשָּׁמַע יוֹסֵף אֶת הַסִּפּוּר הוּא הֵבִין שֶׁהַכֶּלֶב מֵת בִּגְלַל שַׂק הַדֶּשֶׁן שֶׁלּוֹ. יוֹסֵף פָּנָה אֶל גָּד, הִתְנַצֵּל וּבִקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתוֹ וְאָמַר לוֹ: הָבָה נֵלֵךְ אֶל הָרַב בְּצַוְּתָא, כְּדֵי שֶׁיִּפְסֹק כַּמָּה כֶּסֶף אֲנִי צָרִיךְ לְשַׁלֵּם לְךָ.
לְהַפְתָּעָתָם הָרַבָּה אָמַר לָהֶם הָרַב: יוֹסֵף- הִנְּךָ פָּטוּר מִכָּל תַּשְׁלוּם, מִפְּנֵי שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל בְּהֵמָה אֵינָהּ אוֹכֶלֶת דְּבָרִים שֶׁאֵינָם מַאֲכָלִים שֶׁלָּהּ, וְלָכֵן אֵינְךָ נִקְרָא כְּמִי שֶׁהִנִּיחַ דָּבָר הַמַּזִּיק בַּחֲצַר חֲבֵרוֹ.
