שְׁטָרוֹת מְזֻיָּפִים
יֶשְׁנָם לצערנו עבריינים הַמְזַיְּפִים כֶּסֶף, מְיַצְּרִים מַטְבְּעוֹת וּשְׁטָרוֹת בְּעַצְמָם, בְּאוֹתָהּ צוּרָה שֶׁל הַמַּטְבְּעוֹת וְהַשְּׁטָרוֹת הָרְגִילִים, וְהֵם מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם וְנוֹתְנִים אוֹתָם במירמה לַאֲנָשִׁים.
עֲקִיבָא הָיָה סוֹחֵר בִּמְכוֹנִיּוֹת מְשֻׁמָּשׁוֹת. בְּאַחַד הַיָּמִים לָקוֹחַ בִּקֵּשׁ לִקְנוֹת מְכוֹנִית וּלְשַׁלֵּם תְּמוּרָתָהּ בִּצְרוֹר שְׁטָרוֹת שֶׁהָיָה בְּכִיס חֲלִיפָתוֹ. עֲקִיבָא חָשַׁשׁ שֶׁמָּא הַשְּׁטָרוֹת הַלָּלוּ מְזֻיָּפִים וְלָכֵן הוּא הָלַךְ לְחַלְפַן כְּסָפִים הַמִּתְמַצֵּא בִּבְדִיקַת שְׁטָרוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּבְדֹּק אִם הַשְּׁטָרוֹת אֵינָם מְזֻיָּפִים. בָּדַק הַחַלְפָן אֶת הַשְּׁטָרוֹת וְאָמַר לַעֲקִיבָא: "הַכֹּל בְּסֵדֶר. הַשְּׁטָרוֹת אֵינָם מְזֻיָּפִים".
וְהִנֵּה, כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים הִתְבָּרֵר שֶׁהַכֶּסֶף הָיָה מְזֻיָּף.
הָלְכוּ עֲקִיבָא וְחַלְפַן הַכְּסָפִים לָרַב, וְהוּא הֶרְאָה לָהֶם שֶׁבְּדַף זֶה כָּתוּב שֶׁהַחַלְפָן חַיָּב לְשַׁלֵּם לַעֲקִיבָא שְׁטָרוֹת טוֹבִים בִּמְקוֹם הַשְּׁטָרוֹת הַמְזֻיָּפִים, מפני שאִם מִתְיַעֲצִים עִם מֻמְחֶה שֶׁסּוֹמְכִים עַל דַּעְתּוֹ, הוּא צָרִיךְ לְשַׁלֵּם אִם הוּא טָעָה.
