רַב חִסְדָּא תַּלְמִידוֹ שֶׁל הָאֲמוֹרָא רַב
רַב חִסְדָּא הָיָה מַתְמִיד גָּדוֹל בְּלִמּוּדוֹ וְכָךְ צָמַח לִהְיוֹת גְּדוֹל הַדּוֹר. חֲזַ"ל מְסַפְּרִים שֶׁפַּעַם אַחַת רָאֲתָה בִּתּוֹ שֶׁל רַב חִסְדָּא שֶׁהוּא לוֹמֵד לְלֹא הֲפוּגָה ולא הולך לישון, וְהִיא שָׁאֲלָה אוֹתוֹ: "הַאֵינְךָ רוֹצֶה לִישֹׁן קְצָת?" אוּלָם רַב חִסְדָּא עָנָה לָהּ: "אחרי הסתלקותי מהעולם אוּכַל לִישֹׁן זְמָן רַב, עַכְשָׁיו אֲנִי רַק רוֹצֶה לִלְמֹד עוֹד וָעוֹד."
רַב חִסְדָּא הָיָה תַּלְמִידוֹ שֶׁל הָאֲמוֹרָא רַב. כָּל כָּךְ אָהַב רַב חִסְדָּא אֶת רַבּוֹ וְהִשְׁתּוֹקֵק לְדִבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו, עַד שֶׁפַּעַם, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר נִפְטַר רַב, הוּא הִכְרִיז: כָּל מִי שֶׁיֹּאמַר לִי בְּשֵׁם רַב דְּבַר תּוֹרָה שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ לִי - אֶתֵּן לוֹ מַתָּנָה.
