"רִבִּית דְּבָרִים"
בְּדַף זֶה המסיים את פֶּרֶק "אֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ", לוֹמְדִים דִּינִים אֲחָדִים לְגַבֵּי אִסּוּר רִבִּית.
"רִבִּית דְּבָרִים": רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי אוֹמֵר, שֶׁאָדָם שֶׁלָּוָה כֶּסֶף וּפוֹגֵשׁ אֶת הַמַּלְוֶה אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַקְדִּים (לוֹמַר רִאשׁוֹן) לַמַּלְוֶה "שָׁלוֹם". מדוע ?
רַבִּי שִׁמְעוֹן עוֹסֵק בְּאָדָם שֶׁאֵינוֹ מְיֻדָּד עִם הַמַּלְוֶה וּמֵעוֹלָם לֹא הָיָה רָגִיל לְהַקְדִּים לוֹ "שָׁלוֹם", וְכָעֵת רַק בִּגְלַל שֶׁהוּא נָתַן לוֹ הַלְוָאָה הוּא רוֹצֶה לְהַכִּיר לוֹ טוֹבָה וּלְפָחוֹת לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם. אֲמִירַת שָׁלוֹם זוֹ דּוֹמָה לְרִבִּית.
אָמְנָם הוּא אֵינוֹ מְשַׁלֵּם כֶּסֶף תְּמוּרַת הַלְוָאָה אֲבָל הוּא נוֹתֵן טוֹבָה וְגַם פְּעֻלּוֹת מִסּוּג זֶה אֲסוּרוֹת.
סוּג רִבִּית זֶה מְכֻנֶּה "רִבִּית דְּבָרִים" שֶׁהַלּוֹוֶה מְשַׁלֵּם בִּדְבָרִים עַל הַהַלְוָאָה.
רִבִּית דְּבָרִים אֵינָהּ אֲסוּרָה מִדְּאוֹרָיְתָא אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן בִּלְבַד.
