"פֶּתַח" להתרת הנדר
ישנו כלל חָשׁוּב בְּדִינֵי הַתָּרַת נְדָרִים הנקרא "פֶּתַח". דהיינו- אָדָם שֶׁנָּדַר נֶדֶר יָכוֹל לְהַתִּירוֹ עַל יְדֵי "פֶּתַח". לְמָשָׁל, יְהוּדָה הָיָה סוֹפֵר שֶׁכָּתַב תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת. יוֹם אֶחָד הוּא נָדַר שֶׁהַשָּׁנָה הַזּוֹ הוּא לֹא יֵהָנֶה מִתַּנּוּר חִמּוּם כָּל הַחֹרֶף. הִגִּיעַ הַחֹרֶף, נִהְיָה קַר, וְהוּא גִּלָּה שֶׁהוּא בִּבְעָיָה רְצִינִית - הַיָּדַיִם שֶׁלּוֹ קָרוֹת מְאֹד וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לִכְתֹּב בְּאֹפֶן מְדֻיָּק. הָלַךְ יְהוּדָה אֶל הַחֲכָמִים וְהֵם מָצְאוּ לוֹ "פֶּתַח" לְהַתִּיר אֶת נִדְרוֹ, הֵם שאלו אותו: "אִם הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא תִהְיֶה מְסֻגָּל לִכְתֹּב מְזוּזוֹת- הָיִיתָ נוֹדֵר? יְהוּדָה הֵשִׁיב: "וַדַּאי שֶׁלֹּא". במקרה כזה הם מַתִּירִים לוֹ אֶת הַנֶּדֶר.
אֲבָל, אִם כְּשֶׁיְּהוּדָה נָדַר אֶת הַנֶּדֶר הוּא עֲדַיִן לֹא הָיָה סוֹפֵר וַאֲפִלּוּ לֹא תִּכְנֵן לִהְיוֹת סוֹפֵר וְרַק אַחַר כָּךְ הוּא לָמַד לִכְתֹּב תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת, אִי אֶפְשָׁר לְהַתִּיר לוֹ אֶת הַנֶּדֶר עַל יְדֵי הַ"פֶּתַח". מַדּוּעַ? מִפְּנֵי שֶׁרַק עַל דָּבָר שֶׁהָיָה כְּבָר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת "פֶּתַח", אֲבָל יְהוּדָה עוֹד לֹא הָיָה סוֹפֵר סְתָ"ם בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נָדַר ולכן אין לו "פֶּתַח" להתרת הנדר.
