פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים

בְּדַף זֶה לוֹמְדִים הֲלָכָה הַנּוֹגַעַת לְמִצְוַת פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים.

אִם יְהוּדִי נִשְׁבָּה בִידֵי הַגּוֹיִים, מִצְוָה גְדוֹלָה לִפְדּוֹת אוֹתוֹ מֵהַשְּׁבִי. אִם יֵשׁ לְאָדָם כֶּסֶף לִנְתִינַת צְדָקָה, עָלָיו לָתֵת אֶת הַכֶּסֶף עֲבוּר פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים, לִפְנֵי כָל צְדָקָה אַחֶרֶת. מִי שֶׁיֵּשׁ בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לִפְדּוֹת שְׁבוּיִים וּמִתְעַכֵּב מִלִּפְדּוֹת אוֹתָם, נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֵחַ, מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁבוּי נִמְצָא בְסַכָּנַת נְפָשׁוֹת וְכָל רֶגַע שֶׁל עִכּוּב עָלוּל לִגְרֹם לְמוֹתוֹ.

אַף עַל פִּי כֵן תִּקְּנוּ חֲז"ל, כִּי אִם הַשּׁוֹבִים דּוֹרְשִׁים סְכוּם גָּדוֹל מִדַּי עֲבוּר הַשָּׁבוּי - אָסוּר לִפְדּוֹת אוֹתוֹ, זאת מִפְּנֵי שֶׁאִם יִפְדּוּ אוֹתוֹ בְּמָמוֹן כֹּה רַב, הַשּׁוֹבִים יַתְחִילוּ לַחֲטֹף יְהוּדִים רַבִּים כְּדֵי לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף רַב. לָכֵן תִּקְּנוּ שֶׁיֵּשׁ לְשַׁחְרֵר שָׁבוּי וְלִפְדּוֹתוֹ רַק אִם הַסְּכוּם שֶׁהַשּׁוֹבִים דּוֹרְשִׁים אֵינוֹ גָבוֹהַּ מִדַּי.

כך למשל , אחד מגְדוֹלי רַבָּנֵי אַשְׁכְּנַז לִפְנֵי שְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה, הַמַּהֲרַ"ם מֵרוּטְנְבּוּרְג, נִכְלָא בְּבֵית הַסֹּהַר עַל יְדֵי הַשִּׁלְטוֹנוֹת, וְהוּא אָסַר עַל הַיְּהוּדִים לְשַׁחְרְרוֹ בְּמָמוֹן רַב, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא נִפְטַר בְּבֵית הַכֶּלֶא.

(מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי)