עֵד כָּשֵׁר
בתּוֹרָה נאמר: "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר", אולם לפעמים יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁהֵם פְּסוּלִים לְעֵדוּת, לְמָשָׁל אָדָם שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהוּא רָשָׁע - אֵין מְקַבְּלִים אֶת עֵדוּתוֹ. גַּם אִם אָדָם שִׁקֵּר פַּעַם אַחַת בְּעֵדוּת, הוּא נִפְסַל מִכָּאן וּלְהַבָּא לְעֵדוּת.
הַשְּׁאֵלָה הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת הִיא, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְקַבֵּל כָּל אָדָם לְעֵד? אוּלַי הוּא רָשָׁע וְשַׁקְרָן? הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה: אֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁאוּלַי אָדָם הוּא רָשָׁע וְשַׁקְרָן, אֶלָּא רַק אִם נוֹדַע לָנוּ בְּוַדָּאוּת שֶׁהוּא רָשָׁע וְשַׁקְרָן פּוֹסְלִים אוֹתוֹ לְעֵדוּת. עִנְיָן זֶה מְכֻנֶּה "חֶזְקַת כַּשְׁרוּת" - כָּל בֶּן אָדָם מֻחְזָק לְאָדָם כָּשֵׁר וְצַדִּיק.
בְּדַף זֶה לוֹמְדִים עַל הַמִּקְרֶה הַבָּא: הָיָה וִכּוּחַ בֵּין שְׁנֵי בַּעֲלֵי דִין בְּעִנְיָן מְסֻיָּם. אֶחָד מֵהֶם הֵבִיא עֵדִים שֶׁאָמְרוּ כְּמוֹתוֹ, וְהָאַחֵר הֵבִיא עֵדִים שֶׁאָמְרוּ בְּדִיּוּק לְהֵפֶךְ מֵהָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים. בַּמַּצָּב הַזֶּה בָּרוּר שֶׁזּוּג עֵדִים אֶחָד מְשַׁקֵּר, אֶלָּא שֶׁאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מִי הֵם הַשַּׁקְרָנִים.
מָה עוֹשִׂים מִכָּאן וּלְהַבָּא? הַאִם מַחְלִיטִים שֶׁלֹא מְקַבְּלִים עוֹד לְעֵדוּת אִישׁ מֵהָעֵדִים, אוֹ שֶׁמֵּאַחַר שֶׁלְּכָל עֵד יֵשׁ חֶזְקַת כַּשְׁרוּת, וְלֹא נוֹדַע לָנוּ בְּוַדָּאוּת שֶׁהוּא שַׁקְרָן, אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לִפְסֹל אוֹתוֹ?
בַּגמרא אנו מוצאים שֶׁנֶּחְלְקוּ אֲמוֹרָאִים בַּדָּבָר. רַב חִסְדָּא אָמַר שֶׁלֹא מְקַבְּלִים עוֹד מִכָּאן וּלְהַבָּא אִישׁ מֵהָעֵדִים, אֲבָל רַב הוּנָא אָמַר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְפָסְלָם.
