עֲנִיֵּי עִירְךָ – קוֹדְמִים
פְּעָמִים רַבּוֹת אָדָם מְבַקֵּשׁ לָתֵת סְכוּם מְסֻיָּם לִצְדָקָה, אֲבָל הוּא חוֹשֵׁב לְעַצְמוֹ: יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה נִזְקָקִים, לְמִי אֲנִי צָרִיךְ לָתֵת אֶת הַצְּדָקָה שֶׁלִּי?
שְׁאֵלָה זוֹ יְכוֹלָה לִהְיוֹת קַיֶּמֶת גַּם בְּהַלְוָאָה; אָדָם שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ סְכוּם כֶּסֶף וְהוּא רוֹצֶה לְקַיֵּם מִצְוָה וּלְהַלְווֹתוֹ, לְמִי יַלְוֶה קֹדֶם?
בְּדַף זֶה בגמרא לוֹמְדִים כִּי בָּרֹאשׁ וְרִאשׁוֹנָה אִם יֵשׁ מִישֶׁהוּ בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁנִּזְקָק לִצְדָקָה אוֹ הַלְוָאָה, עָלָיו לִדְאֹג לוֹ תְּחִלָּה. אִם בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ אִישׁ אֵינוֹ זָקוּק לְכֶסֶף, יֵשׁ לְהַקְדִּים לָתֵת אוֹ לְהַלְווֹת לַעֲנִיֵּי הָעִיר שֶׁבָּהּ הוּא גָּר, כִּי הֵם קוֹדְמִים לַעֲנִיִּים הַגָּרִים בְּעִיר אַחֶרֶת.
הֲלָכָה זוֹ נקראת: "עֲנִיֵּי עִירְךָ קוֹדְמִים".
