"ספֵק בְּכוֹר"
ההֲלָכָה בְּדִינֵי בְּכוֹרוֹת אומרת כִּי בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁנּוֹלַד לְיִשְׂרָאֵל, שַׁיָּךְ לַכֹּהֵן. הַכֹּהֵן מַקְרִיב אוֹתוֹ כְּקָרְבָּן בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ.
מַעֲשֶׂה בּאדם בְּשֵׁם יוֹסִי שֶׁבְּאַחַת מִנְּסִיעוֹתָיו הָרְחוֹקוֹת הִבְחִין בְּנָכְרִי הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה בִּמְחִיר זוֹל בִּמְיֻחָד. מִיָּד קָנָה יוֹסִי אֶת הַבְּהֵמָה, הֱבִיאָהּ לְבֵיתוֹ וּלְאַחַר זְמַן-מָה גָּדְלָה שִׂמְחָתוֹ כַּאֲשֶׁר הִתְבָּרֵר שֶׁהַבְּהֵמָה הִמְלִיטָה עֵגֶל רַךְ.
הוּא כָּל כָּךְ שָׂמַח, שֶׁעַכְשָׁיו יוּכַל לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה וְלָתֵת אֶת הַבְּכוֹר לַכֹּהֵן, אלא שלְפֶתַע הוּא חָשַׁב לְעַצְמוֹ שהוא בעצם אֵינו מַכִּיר אֶת הַבְּהֵמָה הַזּוֹ מִיּוֹם הִוָּלְדָהּ, וְיִתָּכֵן שֶׁעֵגֶל זֶה אֵינוֹ הַבְּכוֹר שֶׁלָּהּ.
לְפָנֵינוּ מִקְרֶה שֶׁל "סְפֵק בְּכוֹר" וְהַהֲלָכָה קוֹבַעַת כִּי הַכֹּהֵן אֵינוֹ יָכוֹל לִדְרֹשׁ מִיּוֹסִי לָתֵת לוֹ אֶת הָעֵגֶל, שֶׁהֲרֵי אֵין וַדָּאוּת שֶׁהוּא בְּכוֹר, אֲבָל מצד שני יוֹסִי אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּעֵגֶל, כִּי יִתָּכֵן שֶׁהוּא בְּכוֹר, וְלכן העגל נחשב כקָרְבָּן שֶׁאָסוּר בַּהֲנָאָה.
