מַעֲשֶׂה בִּנְחִיל דְּבוֹרִים
מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי יְהוּדִים שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בִּכְפָר בַּגָּלִיל. לִשְׁנֵיהֶם הָיוּ שָׂדוֹת וּפַרְדֵּסִים וְהֵם חָיוּ בְּשָׁלוֹם וּבְשַׁלְוָה זֶה לְצַד זֶה.
בְּאַחַד הַיָּמִים הִבְחִין אַחַד הַשְּׁכֵנִים כִּי בְּפַרְדֵּסוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ יֶשְׁנוֹ נְחִיל דְּבוֹרִים סְבִיב אַחַד הָעֵצִים. בּוֹ בָּרֶגַע עָלָה בְּלִבּוֹ רַעְיוֹן: לָמָּה שֶׁלֹּא אֲגַדֵּל דְּבוֹרִים וְאֶמְכֹּר אֶת הַדְּבַשׁ שֶׁלָּהֶן? כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים הוּא נִכְנַס לְפַרְדֵּסוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בְּלִי רְשׁוּת, וְעִם רֶשֶׁת גְּדוֹלָה אָסַף אֶת הַדְּבוֹרִים, בָּנָה לָהֶן כַּוֶּרֶת וְשִׁכֵּן אוֹתָן בַּחֲצֵרוֹ.
כַּאֲשֶׁר הַשָּׁכֵן גִּלָּה אֶת הַדָּבָר הוּא שָׁאַל אוֹתוֹ: מַדּוּעַ זֶה לָקַחְתָּ אֶת הַדְּבוֹרִים מִן הַפַּרְדֵּס שֶׁלִּי בְּלֹא רְשׁוּת?
הֵשִׁיב הָאִישׁ: הַדְּבוֹרִים הַלָּלוּ אֵינָן שֶׁלְּךָ! וְכִי קָנִיתָ אוֹתָן?
וּבְכֵן, מִדִּין תּוֹרָה הוּא אָכֵן אֵינוֹ קוֹנֶה אוֹתָן, כִּי הַדְּבוֹרִים אֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ וַאֲפִלּוּ שֶׁהֵן בַּחֲצֵרוֹ, מכיוון שהֵן יְכוֹלוֹת לָצֵאת וּלְהִכָּנֵס כָּל אֵימַת שֶׁהֵן רוֹצוֹת, אֲבָל חֲזַ"ל תִּקְּנוּ שֶׁאָסוּר לָקַחַת אוֹתָן, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
כַּמּוּבָן שֶׁמִּיָּד הַשָּׁכֵן הֶחֱזִיר אֶת הַדְּבוֹרִים, וְהַשַּׁלְוָה וְהַשָּׁלוֹם שָׁבוּ לִשְׂרֹר בַּכְּפָר.
