מַעֲלוֹתָיו שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ

בְּדַף זֶה מוֹנָה הַגְּמָרָא אֶת מַעֲלוֹתָיו הַנִּשְׂגָּבוֹת שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ.

כְּשֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, הָיוּ מְבִיאִים קָרְבָּנוֹת וּמַקְרִיבִים אוֹתָם עַל הַמִּזְבֵּחַ.

חֵלֶק מֵהַקָּרְבָּנוֹת הָיוּ "קָרְבְּנוֹת צִבּוּר", שֶׁאוֹתָם הִקְרִיבוּ עֲבוּר כָּל עַם יִשְׂרָאֵל. לְמָשָׁל, קָרְבַּן הַתָּמִיד שֶׁהִקְרִיבוּ בְּכָל בֹּקֶר וּבְכָל עֶרֶב, הָיָה קָרְבַּן צִבּוּר. קָרְבָּנוֹת אֲחֵרִים הָיוּ "קָרְבְּנוֹת יָחִיד", אוֹתָם הֵבִיאוּ יְהוּדִים לְעַצְמָם, לְמָשָׁל, הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וְהִתְחַיֵּב לְהַקְרִיב קָרְבַּן חַטָּאת, אוֹ הַמִּתְנַדֵּב לְהָבִיא קָרְבַּן עוֹלָה אוֹ קָרְבַּן שְׁלָמִים, כְּדֵי לְהִתְקָרֵב לִפְנֵי ה' .

בגמרא מוזכר שֶׁהַמִּזְבֵּחַ גָּרַם אַרְבַּע טוֹבוֹת לְעַם יִשְׂרָאֵל. א. מָנַע שֶׁגְּזֵרוֹת רָעוֹת לֹא תָבֹאנָה עַל עַם יִשְׂרָאֵל. ב. הוּא כִפֵּר עַל הָעֲווֹנוֹת שֶׁל עַם יִשְׁרָאֵל. ג. בִּזְכוּתוֹ הָיָה שֶׁפַע שֶׁל פַּרְנָסָה בָּעוֹלָם. ד. הוּא גָרַם לְחַבֵּב אֶת עַם יִשְׂרָאֵל עַל אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

(מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי).