מַעֲלַת הַצְּדָקָה

גמרא מַרְבּה לַעֲסֹק בְּמִצְוַת צְדָקָה, ומלמד הֲלָכוֹת הַנּוֹגְעוֹת לְגַבָּאֵי הַצְּדָקָה, כֵּיצַד עֲלֵיהֶם לִנְהֹג בַּכֶּסֶף שֶׁהֵם גּוֹבִים, לְמִי לְחַלֵּק אֶת הַכֶּסֶף, כַּמָּה כֶּסֶף עֲלֵיהֶם לָתֵת לְכָל עָנִי, וְכַדּוֹמֶה.

ישנה הֲלָכָה בְּנוֹשֵׂא נְתִינַת צְדָקָה האומרת שאֲפִלּוּ עָנִי מָרוּד שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל פָּטוּר מִלָּתֵת צְדָקָה, יִשְׁתַּדֵּל לְכָל הַפָּחוֹת לָתֵת שְׁלִישׁ שֶׁקֶל לִצְדָקָה בְּכָל שָׁנָה.

[מְדֻבָּר בִּשְׁלִישׁ שֶׁקֶל שֶׁנָּהַג בִּזְמַן חֲזַ"ל וְהוּא שְׁוֵה עֵרֶךְ לְ-256 פְּרוּטוֹת כָּךְ שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לְבָרֵר כַּמָּה עֵרֶךְ שְׁלִישׁ הַשֶּׁקֶל יִשְׁאַל אָדָם מְבֻגָּר כַּמָּה שָׁוָה פְּרוּטָה וְיַכְפִּיל בְּ-256]

גמרא מוסיף ואומר שֶׁמִּי שֶׁמְּעוֹרֵר אֶת הָאֲנָשִׁים לִתְרֹם צְדָקָה, זוֹכֶה לְשָׂכָר גָּדוֹל, אֲפִלּוּ עוֹד יוֹתֵר מֵאֵלֶּה הַנּוֹתְנִים אֶת הַצְּדָקָה.

עַל זְכוּת מִצְוַת צְדָקָה לוֹמְדִים בְּדַף זֶה פְּרָט חָשׁוּב: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, אָדָם הָיָה יָכוֹל לְהָבִיא קָרְבָּן, וּבְכָךְ הָיוּ חֲטָאָיו מִתְכַּפְּרִים לוֹ. בְּיָמֵינוּ, לְאַחַר הַחֻרְבָּן, אָדָם יָכוֹל לָתֵת צְדָקָה וְהַדָּבָר נֶחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיב קָרְבָּן.

(מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי)