מַסֶּכֶת נָזִיר
מַסֶּכֶת נָזִיר עוֹסֶקֶת בּנָזִיר, כַּמּוּבָן.
התורה קוֹבַעַת שֶׁאָדָם יָכוֹל לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לִהְיוֹת נָזִיר. נָזִיר מִלְּשׁוֹן הִתְנַזְּרוּת מִדְּבָרִים, הוּא נִמְנָע מִדְּבָרִים, אָסוּר לוֹ לַעֲשׂוֹתָם. מִמַּה הוּא מִתְנַזֵּר? וּבְכֵן, דִּינֵי הַנָּזִיר הֵם שֶׁאָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל עֲנָבִים, צִמּוּקִים וָיַיִן, אָסוּר לוֹ לְגַלֵּחַ אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ וְהוּא צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהִטָּמֵא מִמֵּתִים.
רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא, מְסַדֵּר הַמִּשְׁנָה, קָבַע אֶת מְקוֹמָהּ שֶׁל כָּל מַסֶּכֶת. מַדּוּעַ, אֵפוֹא, הוּא סִדֵּר אֶת מַסֶּכֶת נָזִיר אַחֲרֵי מַסֶּכֶת נְדָרִים?
וּבְכֵן, בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (דַּף ב' עַמּוּד א') מַסְבִּירה הגמרא שֶׁנְּזִירוּת הִיא גַּם סוּג מְסֻיָּם שֶׁל נֶדֶר, כְּפִי שֶׁעַל יְדֵי נֶדֶר אָדָם יָכוֹל לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אִסּוּרִים, כָּךְ גַּם בַּנְּזִירוּת הוּא מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אִסּוּרִים וְלָכֵן מַסֶּכֶת נָזִיר נִקְבְּעָה אַחֲרֵי מַסֶּכֶת נְדָרִים.
