"מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף"

ישנו מֻשָּׂג יָדוּעַ בַּגמרא - "מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף", וּ"מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף".

הַגמרא מביאה  סִפּוּרִים עַל בְּנֵי אָדָם שֶׁהִפְלִיגוּ בִסְפִינָה וּלְפֶתַע הִתְחוֹלְלָה סְעָרָה עַזָּה בַּיָּם וְהַסְּפִינָה טָבְעָה. אִישׁ לֹא חָשַׁב שֶׁמִּישֶׁהוּ יָכוֹל לְהִנָּצֵל, אַךְ לְאַחַר זְמַן פָּגְשׁוּ אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ עַל הַסְּפִינָה וְהֵם סִפְּרוּ שֶׁנִּצְּלוּ בְנֵס. אֶחָד סִפֵּר, שֶׁהוּא מָצָא קוֹרָה גְדוֹלָה שֶׁל הַסְּפִינָה, וְשָׁט עָלֶיהָ עַד הַחוֹף. אַחֵר סִפֵּר שֶׁהוּא צָף עַל הַגַּב וְהַגַּלִּים נָשְׂאוּ אוֹתוֹ אֶל הַחוֹף.

מַדּוּעַ הגמרא מספרת לנו סִפּוּרִים כָּאֵלֶּה? 

מִפְּנֵי שֶׁאִם אָדָם טוֹבֵעַ חָלִילָה בַּמַּיִם, וְאֵין מוֹצְאִים אוֹתוֹ, צָרִיךְ לָדַעַת הַאִם לְאִשְׁתּוֹ מֻתָּר לְהִתְחַתֵּן עִם אִישׁ אַחֵר, שהרי אִם בַּעֲלָהּ עוֹד חַי, אָסוּר לָהּ לְהִתְחַתֵּן עִם אַחֵר.

עַל כָּךְ אוֹמֶתר הגמרא שֶׁתָּלוּי הֵיכָן טָבַע הָאִישׁ. אִם הוא טבע בְּ"מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף", יִתָּכֵן שֶׁהוּא עֲדַיִן חָי. "מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף", הֵם לְמָשָׁל, יָם גָּדוֹל, שֶֹׁאֵין רוֹאִים אֶת סוֹפוֹ, וְיִתָּכֵן שֶׁהוּא טָבַע כָּאן וְיָצָא בְּמָקוֹם רָחוֹק שֶׁכְּבָר אֵין רוֹאִים. אַךְ אִם הוּא טָבַע בְּ"מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף", שֶׁרוֹאִים אֶת הַסּוֹף שֶׁלָּהֶם, וּמַבְחִינִים שֶׁהוּא לֹא עָלָה מִן הַמַּיִם, אֲזַי קוֹבֵעַ בֵּית-הַדִּין שֶׁהוּא מֵת, ואשתו תהיה מותרת להינשא.

(מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי).