מִצְווֹת לָאו לֵהָנוֹת נִתְּנוּ
ישנו הַמֻּשָּׂג ידוע האומר- "מִצְווֹת לָאו לֵהָנוֹת נִתְּנוּ".
מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי שֶׁבְּעֶרֶב חַג הַסֻּכּוֹת עָמַד וְנָדַר שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מֵהַסֻּכָּה שֶׁבֶּחָצֵר שֶׁלּוֹ.
וְהִנֵּה, הִגִּיעַ חַג הַסֻּכּוֹת וְהָאִישׁ הָיָה בָטוּחַ שֶׁאָסוּר לוֹ לְהִכָּנֵס לַסֻּכָּה, כִּי אַחֶרֶת הוּא יַעֲבֹר עַל הַנֶּדֶר שֶׁנָּדַר, אַךְ שָׁכֵן הִסְבִּיר לוֹ שֶׁהוּא טוֹעֶה.
מַדּוּעַ? מִפְּנֵי שֶׁקִּיּוּם הַמִּצְווֹת אֵינוֹ מְכֻנֶּה הֲנָאָה. אֵינֶנּוּ מְקַיְּמִים אֶת הַמִּצְווֹת כְּדֵי לֵהָנוֹת מֵהֶן, אֶלָּא כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת רְצוֹן אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. לָכֵן הַיְּהוּדִי הַזֶּה יָכוֹל לָשֶׁבֶת בַּסֻּכָּה, לֶאֱכֹל בָּהּ, לִשְׁתּוֹת בָּהּ וְלִישֹׁן בָּהּ בְּלֹא כָל חֲשָׁשׁ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר עַל אִסּוּר, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ נֶהֱנֶה מִן הַסֻּכָּה.
כַּמוּבָן, שֶׁמִּיָּד לְאַחַר חַג הַסֻּכּוֹת הוּא חַיָּב לָצֵאת מִן הַסֻּכָּה , כִּי כָעֵת כְּבָר אֵין מִצְוָה לִהְיוֹת בַּסֻּכָּה.
