מִצְוַת שְׁמִטַּת כְּסָפִים והעצה של אַבַּיֵי
מִצְוַת שְׁמִטַּת כְּסָפִים אומרת שמי שֶׁחַיָּבִים לוֹ כֶּסֶף וְהַלּוֹוֶה לֹא פָּרַע אֶת הַכֶּסֶף עַד סוֹף שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה - הַחוֹב נִשְׁמָט ואָסוּר לוֹ לִגְבּוֹת חוֹב זֶה מִן הַלּוֹוֶה.
אולם מַה צָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת הַמַּלְוֶה, אִם הַלּוֹוֶה בָּא וְאוֹמֵר לוֹ: בִּרְצוֹנִי לְשַׁלֵּם לְךָ אֶת הַחוֹב שֶׁנִּשְׁמַט בִּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה? במקרה כזה הַמַּלְוֶה צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ: חָלִילָה, אֲנִי מְוַתֵּר לְךָ עַל הַחוֹב וְאֵינְךָ צָרִיךְ לְשַׁלְּמוֹ. אולם אִם בְּכָל זֹאת הַלּוֹוֶה מִתְעַקֵּשׁ לָתֵת לַמַּלְוֶה מַתָּנָה כִּסְכוּם הַהַלְוָאָה, הַמַּלְוֶה רַשַּׁאי לְקַבֵּל אֶת הַמַּתָּנָה.
הַגמרא מספרת כִּי אִישׁ אֶחָד הָיָה חַיָּב כֶּסֶף לָאֲמוֹרָא רַבָּה וְהוּא בָּא לְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹב אַחֲרֵי שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה. כַּמּוּבָן שֶׁרַבָּה אָמַר לוֹ: "מְשַׁמֵּט אֲנִי אֶת הַחוֹב, אַל תַּחֲזִיר לִי". שָׁמַע זֹאת הָאִישׁ וְהָלַךְ, הוּא לֹא יָדַע שֶׁאִם הוּא יִתְעַקֵּשׁ וְיֹאמַר לְרַבָּה: "אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי רוֹצֶה לָתֵת לְךָ מַתָּנָה", רַבָּה יָכוֹל לָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף. אַחַר כָּךְ הָלַךְ אַבַּיֵי אֶל הַלּוֹוֶה וְאָמַר לוֹ: "אִם הָיִיתָ אוֹמֵר לְרַבָּה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לָתֵת לוֹ אֶת הַכֶּסֶף בְּמַתָּנָה הוּא הָיָה לוֹקֵחַ אוֹתוֹ". הַלּוֹוֶה הָלַךְ לְרַבָּה, אָמַר לוֹ: "אַף עַל פִּי שֶׁהַחוֹב הִשְׁתַּמֵּט בִּרְצוֹנִי לָתֵת לְךָ כֶּסֶף מַתָּנָה", וְרַבָּה אכן לָקַח אֶת הַכֶּסֶף.
