מְבֻגָּר שֶׁמֵּעִיד - "כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן"

עֵדִים המְעִידִים בִּפְנֵי בֵית דִּין - בֵּית הַדִּין בּוֹדֵק וְחוֹקֵר אוֹתָם, וְאִם מוֹצֵא אוֹתָם נֶאֱמָנִים וְדוֹבְרֵי אֱמֶת, מְקַבְּלִים אֶת עֵדוּתָם.

לֹא כָּל אִישׁ יָכוֹל לְהָעִיד בְּבֵית דִּין. לְמָשָׁל, יְלָדִים אֵינָם יְכוֹלִים לְהָעִיד בְּבֵית דִּין. רַק "גָּדוֹל", שֶׁכְּבָר הִתְחַיֵּב בְּמִצְווֹת, יָכוֹל לְהָעִיד בִּפְנֵי בֵית דִּין.

הַמִּשְׁנָה בְּדַף זֶה אוֹמֶרֶת, שֶׁלִּפְעָמִים אָדָם גָּדוֹל יָכוֹל לְהָעִיד עַל דָּבָר שֶׁרָאָה כְּשֶׁהָיָה קָטָן. 

למשל- אָדָם מֵעִיד שֶׁהוּא זוֹכֵר, כְּשֶׁהָיָה קָטָן, שֶׁחֲבֵרוֹ הָיָה טָמֵא וְהוּא יָצָא מִבֵּית הַסֵּפֶר כְּדֵי לִטְבֹּל בְּמִקְוֵה טָהֳרָה, כְּדֵי שֶׁבָּעֶרֶב יִהְיֶה רַשַּׁאי לֶאֱכֹל תְּרוּמָה. לְפִי עֵדוּת זוֹ בֵּית דִּין קוֹבְעִים שֶׁהֶחָבֵר הוּא כֹהֵן, שֶׁהֲרֵי רַק כֹּהֲנִים אוֹכְלִים תְּרוּמָה, וְאִם הוּא אָכַל תְּרוּמָה כְּשֶׁהָיָה קָטָן - סִמָּן שֶׁהוּא כֹּהֵן.

הַגמרא אומרת, שֶׁבְּכָל זֹאת הֶחָבֵר יָכוֹל לֶאֱכֹל רַק תְּרוּמָה מִדְּרַבָּנָן, אַךְ לֹא תְּרוּמָה מִן הַתּוֹרָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עַד כְּדֵי כָּךְ עַל הָעֵדוּת הַזּוֹ.

(מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי).