לֶאֱכֹל עַל שֻׁלְחָן אֶחָד
לָמַדְנוּ בְּדַף ל"ה, שֶׁאָדָם יָכוֹל לִנְדֹּר נֶדֶר שֶׁהוּא לֹא יֵהָנֶה מֵחֲבֵרוֹ.
עם זאת הגמרא מלמדנו שֶׁמִּי שֶׁנָּדַר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ, יָכוֹל לֶאֱכֹל אִתּוֹ בְּאוֹתוֹ שֻׁלְחָן.
לכאורה- לָמָּה שֶׁיִּהְיֶה אָסוּר לָהֶם לֶאֱכֹל עַל אוֹתוֹ שֻׁלְחָן, הַאִם הֵם נֶהֱנִים אֶחָד מֵהַשֵּׁנִי, בְּכָךְ שֶׁהֵם אוֹכְלִים עַל אוֹתוֹ שֻׁלְחָן?
אלא שהַהֶסְבֵּר הוּא כָּזֶה: כְּשֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים אוֹכְלִים בְּשֻׁלְחָן אֶחָד, יִתָּכֵן לִפְעָמִים שֶׁאֶחָד יְכַבֵּד אֶת חֲבֵרוֹ לֶאֱכֹל מֵהַמַּאֲכָלִים שֶׁלּוֹ. לָכֵן, לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים אָסוּר לֶאֱכֹל עַל אוֹתוֹ שֻׁלְחָן בָּשָׂר וְחָלָב, כִּי מִי שֶׁאוֹכֵל חָלָב, עָלוּל בְּטָעוּת לְקַבֵּל בָּשָׂר מֵחֲבֵרוֹ וְלֶאֱכֹל אוֹתוֹ, וְגַם מִי שֶׁאוֹכֵל בָּשָׂר, עָלוּל בְּטָעוּת לְקַבֵּל חָלָב מֵחֲבֵרוֹ.
מָתַי אֲנָשִׁים נוֹהֲגִים לְכַבֵּד זֶה אֶת זֶה בְּדִבְרֵי מַאֲכָל? כְּשֶׁהֵם חֲבֵרִים וִידִידִים טוֹבִים, אֲבָל אִם אֶחָד מֵהֶם נָדַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לֵהָנוֹת מֵחֲבֵרוֹ, הֵם בְּוַדַּאי אֵינָם חֲבֵרִים טוֹבִים... וְלָכֵן אוֹמֶרֶת הַמִּשְׁנָה כָּךְ: הֵם יְכוֹלִים לֶאֱכֹל עַל אוֹתוֹ שֻׁלְחָן, וְאֵין צָרִיךְ לַחֲשֹׁשׁ, שֶׁמָּא הֵם יְכַבְּדוּ זֶה אֶת זֶה בְּדִבְרֵי מַאֲכָל, וְכָךְ יַעֲבֹר הָאֶחָד עַל הַנֶּדֶר, שֶׁהֲרֵי הֵם אֵינָם חֲבֵרִים וּבְוַדַּאי זֶה לֹא יִקְרֶה.
