לְגַיֵּר יֶלֶד קָטָן

אנו יוֹדְעִים שלְיֶלֶד קָטָן אֵין אֶפְשָׁרוּת לִמְכֹּר חֲפָצִים, אֲפִלּוּ אִם הֵם שַׁיָּכִים לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ מַסְפִּיק דַּעַת.

אם כך נשאלת השאלה- אִם לְיֶלֶד אֵין דֵי דַּעַת כְּדֵי לְהַחְלִיט לִמְכֹּר חֵפֶץ, וַדַּאי וּוַדַּאי שֶׁאֵין לוֹ דֵי דַּעַת כְּדֵי לְהַחְלִיט אִם הוּא רוֹצֶה לְהִתְגַּיֵּר. זוֹ הַחְלָטָה חֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר, שֶׁתְּשַׁנֶּה אֶת כָּל הַחַיִּים שֶׁלּוֹ. וּבְכָל זֹאת, אָנוּ רוֹאִים, שֶׁגַּם יְלָדִים מִתְגַּיְּרִים. אֵיךְ יִתָּכֵן הַדָּבָר? הֲרֵי לִילָדִים אֵין דֵי דַּעַת!

הַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁזּוֹ זְכוּת גְּדוֹלָה לְהִתְגַּיֵּר וְלִהְיוֹת יְהוּדִי, בֵּית הַדִּין יְכוֹלִים לְהַחְלִיט בִּשְׁבִיל הַיֶּלֶד שֶׁהוּא מִתְגַּיֵּר וְנִכְנָס לְעַם יִשְׂרָאֵל. לָכֵן, לְמָשָׁל, כְּשֶׁגּוֹי רוֹצֶה לְהִתְגַּיֵּר וְהוּא מֵבִיא אִתּוֹ אֶת יְלָדָיו, מְגַיְּרִים גַּם אוֹתָם. לָכֵן, גַּם אִם בָּא יֶלֶד גּוֹי קָטָן, לְבַד, שֶׁאֵין לוֹ אַבָּא, וְרוֹצֶה לְהִתְגַּיֵּר, מְגַיְּרִים אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי זְכוּת גְּדוֹלָה הִיא לִהְיוֹת יְהוּדִי.

(מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי).