"כָּל הָרָאוּי לְבִילָה"

בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הֻקְרְבוּ קָרְבָּנוֹת שׁוֹנִים. אַחַד הַקָּרְבָּנוֹת הוּא "קָרְבַּן מִנְחָה".

מַהוּ "קָרְבַּן מִנְחָה"? הֵבִיאוּ סֹלֶת, שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה וּמֵהֶם הַכֹּהֵן הֵכִין קָרְבָּן, כְּפִי שֶׁמְּפָרֶטֶת הַתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא.

אַחַת הַפְּעֻלּוֹת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת הִיא עִרְבּוּב הַשֶּׁמֶן וְהַסֹּלֶת יַחַד.

וּמַה הַדִּין אִם הַכֹּהֵן הֵנִיחַ אֶת הַשֶּׁמֶן וְאֶת הַסֹּלֶת בְּתוֹךְ כְּלִי אֶחָד, אַךְ לֹא עֵרֵב אוֹתָם יַחַד? הַהֲלָכָה קוֹבַעַת שֶׁהַקָּרְבָּן כָּשֵׁר, אַךְ בִּתְנַאי אֶחָד- שֶׁאֶפְשָׁר לְעַרְבֵּב אֶת הַשֶּׁמֶן וְאֶת הַסֹּלֶת.

 אֲבָל, אִם הַכֹּהֵן הֵנִיחַ כַּמּוּת גְּדוֹלָה שֶׁל סֹלֶת וְאִי אֶפְשָׁר לְעַרְבֵּב אֶת הַשֶּׁמֶן וְאֶת הַסֹּלֶת, מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְעָרֵב כַּמּוּת כֹּה גְּדוֹלָה יַחַד - הַקָּרְבָּן פָּסוּל. כְּלוֹמַר: צָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר לְעָרֵב אֶת הַשֶּׁמֶן וְאֶת הַסֹּלֶת.

כְּלָל זֶה מְכֻנֶּה בַּגמרא: "כָּל הָרָאוּי לְבִילָה - אֵין בִּילָה מְעַכֶּבֶת בּוֹ". "בִּילָה" מִלְּשׁוֹן בְּלִילָה, עִרְבּוּב. וּכְלָל זֶה קוֹבֵעַ, כִּי מִי שֶׁרָאוּי לְהִתְעַרְבֵּב, לְהִבָּלֵל - גַּם אִם לֹא עִרְבְּבוּ אוֹתוֹ הֲרֵי הוּא כָּשֵׁר. אַךְ מִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְעַרְבְּבוֹ, הֲרֵי הוּא פָּסוּל. (מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי).