כָּךְ הָיָה רַבִּי אַבָּא מְחַלֵּק צְדָקָה
הגמרא מסַפֵּרת עַל מַעֲשֵׂי הַצְּדָקָה שֶׁל הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים , שהם לסמל לאות ולמופת.
הגמרא מספרת כֵּיצַד רַבִּי אַבָּא נָהַג לְחַלֵּק צְדָקָה, בִּזְהִירוּת וּבַעֲדִינוּת כדי שֶׁהָעֲנִיִּים לֹא יִתְבַּיְּשׁוּ. רַבִּי אַבָּא הָיָה צוֹרֵר מַטְבְּעוֹת לְתוֹךְ בֶּגֶד, וְאֶת הַבֶּגֶד הָיָה מַפְשִׁיל לַאֲחוֹרָיו כְּמוֹ שַׂק וְכָךְ הָיָה הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב בֵּין הָעֲנִיִּים. הָעֲנִיִּים הָיוּ צוֹעֲדִים אַחֲרָיו, פּוֹתְחִים אֶת הַבֶּגֶד וְכָל אֶחָד לָקַח מַטְבְּעוֹת צְדָקָה כְּפִי שֶׁהָיָה זָקוּק.
מַדּוּעַ עָשָׂה כָךְ רַבִּי אַבָּא? כְּדֵי שֶׁהָעֲנִיִּים לֹא יִתְבַּיְּשׁוּ מִמֶּנּוּ, וְלָכֵן הַמַּטְבְּעוֹת הָיוּ מֵאֲחוֹרָיו וְהֵם לֹא הָיוּ צְרִיכִים לַעֲמֹד מוּלוֹ בְּשָׁעָה שֶׁלָּקְחוּ אֶת הַכֶּסֶף. עִם זֹאת, רַבִּי אַבָּא לֹא הָלַךְ בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת עִם כֶּסֶף בָּרְחוֹב, כִּי הֲרֵי אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם הגונים יְכוֹלִים לִגְנֹב מֵהֶם, לָכֵן הוּא הָיָה מַטֶּה אֶת עֵינָיו אֲחוֹרַנִּית, לַצְּדָדִים, כְּדֵי לוודא ולהשגיח שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ עָנִי לֹא יִתְקָרֵב לָקַחַת כָּסֶף.
