כִּפָּה
בְּדַף זֶה לוֹמְדִים עַל מִנְהַג הַיְּהוּדִים לַחֲבֹשׁ כִּפָּה. רַבֵּנוּ מֹשֶׁה אִיסֶרְלִישׁ, הֲלֹא הוּא הָרְמָ"א, מַסְבִּיר כִּי צָרִיךְ לַחֲבֹשׁ כִּפָּה מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשְּׁכִינָה, כִּי אֵין זֶה כָּבוֹד לַשְּׁכִינָה, לָלֶכֶת בְּגִלּוּי רֹאשׁ.
הַתלמוד בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (דַּף קנ"ו] אוֹמֶרֶת, שֶׁחבישת כִּפָּה הִיא סְגֻלָּה לְיִרְאַת שָׁמַיִם, וְלָכֵן חשוב לְהַקְפִּיד שֶׁגַּם יְלָדִים קְטַנִּים יַחְבְּשׁוּ כִּפָּה עַל רֹאשָׁם, כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לְיִרְאַת שָׁמַיִם.
הַ"מִּשְׁנָה בְּרוּרָה" פּוֹסֵק, שֶׁבְּיָמֵינוּ חֲבִישַׁת כִּפָּה אֵינָהּ רַק מִנְהָג, אֶלָּא חוֹבָה, ולכן ראוי לָלֶכֶת עִם כִּפָּה במשך כל היום, ובוודאי בזמן התפילה , או אמירת ברכות, או לימוד תורה.
