כְּלָל בְּמִצְוַת יִבּוּם

אָנוּ כְבָר יוֹדְעִים, שֶׁאָדָם שֶׁנִּפְטַר מִן הָעוֹלָם בְּלֹא יְלָדִים, צְרִיכָה אַלְמָנָתוֹ לְהִתְיַבֵּם לְאָח שֶׁל בַּעֲלָהּ. זוֹהִי מִצְוַת הַיִּבּוּם.
אוּלָם, לִפְעָמִים הַיְבָמָה אֵינָהּ צְרִיכָה לְהִתְיַבֵּם, אֲפִלּוּ שֶׁיֵּשׁ לְבַעֲלָהּ אָח. לְמָשָׁל, אִם אֲחוֹתָהּ שֶׁל הַיְבָמָה נְשׂוּאָה לְאָח שֶׁל בַּעֲלָהּ = לַיָּבָם. בְּמִקְרֶה כָּזֶה, אִם הַיָּבָם יְיַבֵּם אוֹתָהּ, הוּא יִהְיֶה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וַהֲרֵי אָסוּר לְאָדָם לָשֵׂאת שְׁתֵּי אֲחָיוֹת.
מַה הַדִּין אִם אַחַר כָּךְ מֵתָה אֲחוֹתָהּ? הֲרֵי מֻתָּר לְאָדָם לָשֵׂאת אֶת אֲחוֹתָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ לְאַחַר שֶׁאִשְׁתּוֹ נִפְטְרָה, הַאִם עַתָּה הַיָּבָם יְיַבֵּם אֶת הַיְבָמָה? התשובה היא לֹא, מִפְּנֵי שֶׁכְּלָל בְּדִינֵי יִבּוּם קוֹבֵעַ, שֶׁאִם בַּהַתְחָלָה אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְיַבֵּם - שׁוּב אֵין מְיַבְּמִים.

(מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי).