חתימת עֵדִים על הַשְּׁטָר
בִּשְׁטָרוֹת רַבִּים חֲתוּמִים עֵדִים בְּסוֹף הַשְּׁטָר, שֶׁהֵם מְעִידִים כִּי הַכָּתוּב בַּשְּׁטָר שָׁרִיר וְנָכוֹן.
לְמָשָׁל, הַכּוֹתֵב שְׁטַר מְכִירָה שֶׁל בַּיִת, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: "אֲנִי פְּלוֹנִי מָכַרְתִּי אֶת בֵּיתִי לִפְלוֹנִי", יָכוֹל לְהַחְתִּים עֵדִים בְּסוֹף הַשְּׁטָר וַחֲתִימָתָם הִיא עֵדוּת לְכָךְ שֶׁהוּא מָכַר אֶת בֵּיתוֹ לָאִישׁ הַכָּתוּב בַּשְּׁטָר. הָעֵדִים חַיָּבִים לִקְרֹא מַה כָּתוּב בַּשְּׁטָר לִפְנֵי שֶׁהֵם חוֹתְמִים עָלָיו, שֶׁהֲרֵי אִם אֵינָם יוֹדְעִים מַה כָּתוּב בּוֹ, כֵּיצַד יַחְתְּמוּ עָלָיו?
וּמָה עוֹשִׂים אִם הָעֵדִים אֵינָם יוֹדְעִים לִכְתֹּב?
מלמדנו הגמרא שֶׁבִּשְׁטָרוֹת שֶׁל גֵּט יֵשׁ פִּתְרוֹן מְיֻחָד: לוֹקְחִים נְיָר וְכוֹתְבִים בּוֹ אֶת שְׁמוֹת הָעֵדִים בְּצוּרָה מְעַנְיֶנֶת: גּוֹזְרִים מֵנְּיָר אֶת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַשֵּׁמוֹת שֶׁלָּהֶם. אַחַר כָּךְ מַנִּיחִים אֶת הַנְּיָר הַמְחֹרָר מֵעַל הַשְּׁטָר, וְהָעֵדִים מְמַלְּאִים דְּיוֹ בְּתוֹךְ הַחוֹרִים וְכָךְ נִכְתָּב הַשֵּׁם שֶׁלָּהֶם… הִנֵּה, הֵם חָתְמוּ עַל הַשְּׁטָר.
אַךְ עֲדַיִן יֵשׁ לָנוּ בְּעָיָה. הָעֵדִים הָאֵלֶּה הֲרֵי אֵינָם יוֹדְעִים לִקְרֹא וְלִכְתֹּב! כֵּיצַד הֵם יִקְרְאוּ אֶת מַה שֶּׁכָּתוּב בַּשְּׁטָר? גַּם לְכָךְ יֵשׁ פִּתְרוֹן. מַקְרִיאִים לִפְנֵיהֶם אֶת מַה שֶּׁכָּתוּב בַּשְּׁטָר, וּמִיָּד אַחֲרֵי שֶׁהֵם שָׁמְעוּ אֶת הַכָּתוּב בַּשְּׁטָר הֵם חוֹתְמִים עָלָיו.
