"וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב"

מעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים, שִׁמְעוֹן וִיהוּדָה, שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בִכְפָר וּלְכָל אֶחָד מֵהֶם הָיָה שָׂדֶה. שְׁנֵי הַשָּׂדוֹת הָיוּ סְמוּכִים זֶה לָזֶה, וְרַק גָּדֵר קְטַנָּה הִפְרִידָה בֵינֵיהֶם.

בְּאַחַד הַיָּמִים רָאָה שִׁמְעוֹן שֶׁעַל הַשָּׂדֶה שֶׁל יְהוּדָה הֻצַּב שֶׁלֶט עֲנָק: "הַשָּׂדֶה לִמְכִירָה בְּמֵאָה אֶלֶף שָׁקֶל". פָּנָה שִׁמְעוֹן לִשְׁכֵנוֹ יְהוּדָה וּבִקֵּשׁ: "אֲנִי רוֹצֶה לִקְנוֹת אֶת הַשָּׂדֶה שֶׁלְּךָ. כָּךְ תִּהְיֶה לִי שָׂדֶה אַחַת גְדוֹלָה, כְּשֶׁאָסִיר אֶת הַגָּדֵר שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַשָּׂדוֹת". אֲבָל יְהוּדָה אָמַר לוֹ: "אֲנִי מַעֲדִיף לִמְכֹּר אֶת הַשָּׂדֶה לְמִישֶׁהוּ אַחֵר".

שִׁמְעוֹן פָּנָה לְרַב הָעִיר וְסִפֵּר לוֹ אֶת הַמַּעֲשֶׂה, וְהָרַב קָרָא לִיהוּדָה וְאָמַר לוֹ: "אַתָּה חַיָּב לִמְכֹּר אֶת הַשִּׁדָּה לְשִׁמְעוֹן שְׁכֵנְךָ וְלֹא לְאִישׁ אַחֵר".

"מַדּוּעַ?", תָּמַהּ יְהוּדָה, וְהָרַב הִסְבִּיר: " התורה מְצַוָּה אוֹתָנוּ: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב". מִפָּסוּק זֶה לָמְדוּ חֲזַ"ל, שֶׁאָדָם צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים עִם הַזּוּלַת. לָכֵן, אוֹמֶר התלמוד, שֶׁבְּמִקְרֶה כְּמוֹ שֶׁלְּךָ, עָלֶיךָ לִמְכֹּר אֶת הַשָּׂדֶה לְשִׁמְעוֹן וְלֹא לְאִישׁ אַחֵר, מִפְּנֵי שֶׁשִּׁמְעוֹן מַרְוִיחַ בִּקְנִיַּת הַשָּׂדֶה שֶׁלְּךָ, שֶׁכָּךְ יִהְיֶה לוֹ שָׂדֶה גָדוֹל, וְאַתָּה לֹא מַפְסִיד כְּלוּם, כִּי מִמֵּילָא רָצִיתָ לִמְכֹּר אֶת הַשָּׂדֶה".