הָעִזִּים שגָּרְמוּ נֶזֶק וטענת "מִגּוֹ"
מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁשָּׁטַח בְּשָׂדֵהוּ שְׂעוֹרִים קְלוּפוֹת לְיִבּוּשׁ, וּלְפֶתַע נִכְנְסוּ לַשָּׂדֶה עִזִּים וְאָכְלוּ אֶת כָּל הַשְּׂעוֹרִים. נָטַל בַּעַל הַשְּׂעוֹרִים אֶת הָעִזִּים וְסֵרֵב לְהַחְזִירָן לְבַעֲלֵיהֶן בְּטַעֲנָה שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם לוֹ עַל הַנֶּזֶק שֶׁהֵן גָּרְמוּ.
בַּעַל הָעִזִּים טָעַן כְּנֶגְדּוֹ: אִם תּוֹכִיחַ שֶׁהָעִזִּים שֶׁלִּי גָּרְמוּ לְךָ נֶזֶק, אֲנִי חַיָּב וּמוּכָן לְשַׁלֵּם לְךָ, אֲבָל הָבֵא הוֹכָחָה לכך.
בְּדִין תּוֹרָה שֶׁהִתְקַיֵּם אֵצֶל אָבִיו שֶׁל הָאֲמוֹרָא שְׁמוּאֵל הוּא פָּסַק שֶׁבַּעַל הַשְּׂעוֹרִים יָכוֹל לְהַשְׁאִיר אֶצְלוֹ אֶת הָעִזִּים וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא הוֹכָחָה שֶׁהֵן הִזִּיקוּ לוֹ.
מַדּוּעַ הוּא פָּסַק כָּךְ?
בְּדַף ל"ב לָמַדְנוּ עַל הַכְּלָל "מִגּוֹ", לְפִיו אִם בַּעַל דִּין הָיָה יָכוֹל לִטְעֹן טַעֲנָה מְסֻיֶּמֶת וְהוּא הָיָה נֶאֱמָן עָלֶיהָ, מַאֲמִינִים לוֹ גַּם אִם הוּא טוֹעֵן טַעֲנָה אַחֶרֶת. כך גם כָּאן- אִם בַּעַל הַשָּׂדֶה הָיָה רוֹצֶה לשקר הוּא יָכוֹל הָיָה לוֹמַר: הָעִזִּים הַלָּלוּ שֶׁלִּי, וְהוּא הָיָה נֶאֱמָן. עַתָּה שֶׁהוּא מוֹדֶה וְאוֹמֵר שֶׁהֵן אֵינָן שֶׁלּוֹ אֶלָּא הוּא גּוֹבֶה אוֹתָם מִפְּנֵי הַנֶּזֶק - הוּא נֶאֱמָן בְּכָךְ.
