הַשּׁוּם לֹא צָמַח
מָה הַדִּין אִם הַתְּבוּאָה בַּקַּרְקַע הַחֲכוּרָה לֹא הִצְלִיחָה. לְמָשָׁל, הִיא הֻתְקְפָה בִּידֵי חֲגָבִים וְהֵם אָכְלוּ אֶת הַתְּבוּאָה, אוֹ שֶׁנָּשְׁבָה רוּחַ קָדִים וְקִלְקְלָה אֶת הַתְּבוּאָה. הַאִם הַחוֹכֵר רַשַּׁאי לוֹמַר לְבַעַל הַשָּׂדֶה- הַתְּבוּאָה לֹא הִצְלִיחָה וּלְפִיכָךְ אֵינִי מְשַׁלֵּם לְךָ אֶת דְּמֵי הַחֲכִירָה?
וּבְכֵן, הַדָּבָר תָּלוּי. אִם רַק בְּאוֹתָהּ קַרְקַע הַתְּבוּאָה לֹא הִצְלִיחָה, בַּעַל הַקַּרְקַע רַשַּׁאי לִטְעֹן נֶגְדּוֹ: רַק אֶצְלְךָ לֹא הִצְלִיחָה הַתְּבוּאָה, כַּנִּרְאֶה שֶׁהַמַּזָּל שֶׁלְּךָ גָּרַם לְכָךְ. אני נָתַתִּי לְךָ שָׂדֶה טוֹב שֶׁיָּכוֹל לְהַצְמִיחַ - ולכן שַׁלֵּם אֶת מַה שֶּׁסֻּכַּם. אֲבָל אִם גַּם רֹב הַשָּׂדוֹת שֶׁבַּסְּבִיבָה לֹא הִצְלִיחוּ - הַשּׂוֹכֵר אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם.
בְּקֶשֶׁר לְכָךְ מְסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁחָכַר שָׂדֶה עַל שְׂפַת נָהָר שֶׁנִּקְרָא "מַלְכָּא סַבָּא" (הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן) עַל מְנָת לִזְרֹעַ בּוֹ שׁוּם הַזָּקוּק לְלַחוּת רַבָּה. הַחוֹכֵר חָשַׁב לְעַצְמוֹ: "בְּוַדַּאי הַיְבוּל שֶׁלִּי יַצְלִיחַ", שֶׁהֲרֵי הַקַּרְקַע בִּשְׂפַת הַנָּהָר מְלֵאָה לַחוּת בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁזְּקוּקִים לְגִדּוּל יְרָקוֹת. לְאַחַר זְמַן מָה הָאֲנָשִׁים שֶׁגָּרוּ בְּמַעֲלֵה הַנָּהָר חָפְרוּ תְּעָלָה וְהַנָּהָר "מַלְכָּא סַבָּא" הִתְחִיל לִזְרֹם בְּכִוּוּן אַחֵר וְהַשָּׂדֶה הֶחָכוּר הִתְיַבֵּשׁ וְכַמּוּבָן גִּדּוּל הַשּׁוּם נִכְשַׁל. כְּשֶׁבָּא הַמַּעֲשֶׂה לִפְנֵי רָבָא הוּא פָּסַק שֶׁהַחוֹכֵר רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לְשַׁלֵּם לְבַעַל הַקַּרְקַע, שֶׁהֲרֵי כָּל הַשָּׂדוֹת שֶׁבְּתַחְתִּית הַנָּהָר נִזוֹקוּ וְלֹא רַק הַשָּׂדֶה הֶחָכוּר.
פְּעָמִים אֲחָדוֹת לשון הגמרא היא : "מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד" וְהַכַּוָּנָה לְרַבִּי יְהוּדָה בַּר אֶלְעַאי אוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא. למשל- מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁבַּשַּׁבָּת גִּלָּה שֶׁיֵּשׁ פִּרְצָה בְּשָׂדֵהוּ. בְּאוֹתוֹ רֶגַע הוּא שָׁכַח שֶׁשַּׁבָּת הַיּוֹם וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ שֶׁעָלָיו לִגְדֹּר אֶת הַפִּרְצָה. אַחַר כָּךְ הוּא נִזְכַּר שֶׁשַּׁבָּת הַיּוֹם וְאז הֶחְלִיט: לְעוֹלָם לֹא אֶגְדֹּר פִּרְצָה זוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין רָאוּי לַחֲשֹׁב בַּשַּׁבָּת בְּעִסְקֵי חֹל. אומנם אֵין אִסּ
