הַשָּׁלִיחַ שֶׁחָזַר בְּיָדַיִם רֵיקוֹת
אָשֵׁר וְדָּוִד הָיוּ חֲבֵרִים טוֹבִים במשך שנים רבות, ושְׁנֵיהֶם הִתְגּוֹרְרוּ בִּירוּשָׁלַיִם.
פַּעַם אַחַת אָשֵׁר בִּקֵּשׁ הַלְוָאָה מֵדָּוִד, וְדָּוִד הִלְוָה לוֹ אֶת הַסְּכוּם בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה.
חָלְפָה שָׁנָה, דָּוִד עָבַר דִּירָה לְפֶתַח תִּקְוָה, וּלְאַחַר זְמַן-מָה בִּתּוֹ הִתְאָּרְסָה בְּמַזָּל-טוֹב. דָּוִד הָיָה זָקוּק לַכֶּסֶף, וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר הוּא שָׁמַע שֶׁאֶחָד מֵחֲבֵרָיו עוֹמֵד לִנְסֹעַ לִירוּשָׁלַיִם, בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ: "אָנָּא הִכָּנֵס לִידִידִי אָשֵׁר וּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִפְרֹעַ אֶת הַהַלְוָאָה, קַח מִמֶּנּוּ אֶת הַכֶּסֶף וַהֲבִיאָנוּ אֵלַי".
הֶחָבֵר הִסְכִּים, אַךְ הוּא חָזַר מִירוּשָׁלַיִם בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. הִתְבָּרֵר שׁאָשֵׁר אָמַר לוֹ שֶׁהוּא לֹא יָכוֹל לָתֵת לוֹ אֶת הַכֶּסֶף. דָּוִד הָיָה מְאֻכְזָב, אַךְ כְּבָר לְמָחֳרָת הוֹפִיעַ בְּבֵיתוֹ אָשֵׁר שֶׁהִגִּיעַ בִּמְיֻחָד מִירוּשָׁלַיִם, וְנָתַן לוֹ מַעֲטָפָה וּבָהּ כָּל סְכוּם הַהַלְוָאָה.
"יְדִידִי", שָׁאַל דָּוִד, "מַדּוּעַ לֹא נָתַתָּ אֶת הַכֶּסֶף לַשָּׁלִיחַ?". אָשֵׁר הֵשִׁיב: "בַּגמרא כָּתוּב שֶׁהַלּוֹוֶה לֹא יִתֵּן אֶת הַכֶּסֶף לְאָדָם הַמַּצִּיג עַצְמוֹ כְּשָׁלִיחַ, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ בְּיָדוֹ שְׁטָר שֶׁבּוֹ כָּתוּב שֶּׁהוּא שָׁלִיחַ שֶׁל הַמַּלְוֶה. רַק אִם הַשְּׁטָר כָּתוּב בִּכְתַב יָדוֹ שֶׁל הַמַּלְוֶה, הַלּוֹוֶה יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל כָּךְ וְלָתֵת לוֹ אֶת הַהַלְוָאָה".
