הַלְוָאָה וּפִרְעוֹן
לִפְעָמִים יֶשְׁנָם וִכּוּחִים בֵּין בַּעֲלֵי דִין, זֶה אוֹמֵר אַתָּה חַיָּב לִי כֶּסֶף וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי לֹא חַיָּב. לְמָשָׁל, רְאוּבֵן טוֹעֵן לְשִׁמְעוֹן: "לָוִיתָ מִמֶּנִּי 100 זוּז בְּבַקָּשָׁה הַחֲזֵר לִי", וְאִלּוּ שִׁמְעוֹן טוֹעֵן: "אֲנִי לֹא חַיָּב לְךָ". יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁשִּׁמְעוֹן יִטְעַן "אֲנִי לֹא חַיָּב לְךָ כִּי מֵעוֹלָם לֹא הִלְוֵיתָ לִי כֶּסֶף", וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא טוֹעֵן: "נָכוֹן שהִלְוֵיתָ לִי, אֲבָל כְּבָר הֶחֱזַרְתִּי לְךָ".
כֵּיצַד על לַדַּיָּנִים לִפְסֹק בְּוִכּוּחִים מִסּוּג זֶה?
הדיינים אוֹמְרִים לַתּוֹבֵעַ: "הָבֵא רְאָיָה שֶׁאַתָּה צוֹדֵק וּתְקַבֵּל אֶת הַכֶּסֶף". לְמָשָׁל, אִם הַנִּתְבָּע טוֹעֵן: "לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם", וְאִלּוּ הַתּוֹבֵעַ מֵבִיא עֵדִים שֶׁאוֹמְרִים "אֲנַחְנוּ רָאִינוּ שֶׁהָיְתָה הַלְוָאָה" - הוּא זוֹכֶה וּבֵית דִּין מְחַיְּבִים אֶת הַנִּתְבָּע.
וּמָה יִהְיֶה אִם אַחֲרֵי שֶׁהַתּוֹבֵעַ הֵבִיא עֵדִים שֶׁנֶּעֶרְכָה הַלְוָאָה, קָם הַנִּתְבָּע וְאוֹמֵר: "נָכוֹן, שִׁקַּרְתִּי שֶׁאָמַרְתִּי בַּהַתְחָלָה שֶׁלֹּא לָוִיתִי, אבל בֶּאֱמֶת כֵּן לָוִיתִי אלא שכְּבָר פָּרַעְתִּי אֶת הַחוֹב", הַאִם הוּא יִהְיֶה נֶאֱמָן?
הַגמרא אוֹמֶר שֶׁלֹּא, כִּי בְּעֶצֶם זֶה שֶׁהוּא אָמַר בַּהַתְחָלָה שֶׁהוּא לֹא לָוָה הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ הוֹדָה שֶׁהוּא לֹא פָּרַע. הֲלָכָה זוֹ מְכֻנָּה "כָּל הָאוֹמֵר לֹא לָוִיתִי - כְּאוֹמֵר לֹא פָּרַעְתִּי".
