רפואת נגע למעלה מדרך הטבע
בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה (יג, מו).
איש שנגע צרעת פשטה בו – נצטוינו לשלחו אל מחוץ לג' מחנות, כמאמר הכתוב בפרשתנו (תזריע יג, מו) "בדד ישב מחוץ למחנה" עד כדי כך – בדד – שאסור בשאילת שלום כמנודה גמור.
שבעת ימים ציותה עליו התורה להיות סגור ומסוגר – דברים נפלאים כתב בזה האור החיים הק' ונביא דבריו בקצירת האומ"ר:
בדרך הטבע מתהוה הצרעת מעפשות וזיהום הגוף, והתגברות המרה שחורה בנפש, - כתוצאה מהעצבות וצרות הלב ושממון השכל - נעשה רושם (-נגע צרעת) בבשרו. והרפואה הטבעית לכך היא, שירחיק את עצמו מכל מיני דברי עצבות ושאר מרעין בישין, ולהתעסק אך ורק במילי דשמחה ובעניינים המרחיבים את לבו אדם ומשמחים אותו. והנה כשהאדם לוקה בנגע הצרעת – יכול לומר אך מקרה היא – חולי טבעי הוא זה, וכשיאמר לו שקיבל זאת ביושר בקבלת שכר על הלשון הרע שדיבר ופטפט, לא יאמין ולא יצדיק הדברים – ויאמר לאמר אך דברי הבל הוא זה.
לכך ציוה ה' את המצורע שיסגר, ישב בדד ובגדיו יהיו פרומים וכו' בדברים המביאים את האדם לידי עצבות. שבדרך הטבע המה גורמים היפך הרפואה – ואדרבה יולידו את הנגע מחדש. אמנם כאשר יראה האדם שהגם שעשה דברים נגדיים אלו – ע"י שהרהר בתשובה והתודה על חטאתו – נתרפא, בזה ידע בהוכחה ברורה שלא בא לו הנגע במקרה אלא בגין שדיבר לשון הרע, עכ"ד (אוהחה"ק ריש מצורע) יעו"ש באריכות.
