טעם הראשון - ההבטה לנחש תועיל שיגדרו עצמם מלחטוא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי (כא ח)
הַבָּטָתָם לַנָּחָשׁ תִּרְמֹז לְשִׁבְעָה דְּבָרִים:
הָאֶחָד, תְּשׁוּבַת הַגָּדֵר, עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, הִנֵּה מִי גּוֹרֵם לַנָּחָשׁ לִנְשֹׁךְ, הוּא חֵטְא בְּנֵי אָדָם, דִּכְתִיב (קהלת י יא) 'אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ'. וּכְשֶׁאֵין לַחַשׁ, יֵעָשֶׂה הַנָּחָשׁ דּוֹמֵם, כַּנָּחָשׁ אֲשֶׁר אֵלָיו יַבִּיטוּ כְּשֶׁיִּנְשְׁכֵם נָחָשׁ. וְזוֹ הִיא הֶעָרַת הַבָּטָתָם בַּנָּחָשׁ הַדּוֹמֵם, לוֹמַר אֶל זֶה אַבִּיט לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂהוּ לִדֹּם מִלְּדַבֵּר עוֹד, וּבָזֶה עוֹשִׂים עֲזִיבַת הַחֵטְא:
