אדם שקנה הגבהת ספר תורה, ואינו יכול להגביהו
בגמ': ואם היה זקן או חולה נותנה לכל כהן שירצה, ועבודתה ועורה לאנשי משמר (בבא קמא קי, א).
בשו"ת מהר"י מברונא (סי' קעח) נשאל על מי שקנה מעות גלילה והוצאה, ונעשה חולי, אם יכול לעשות שליח במקומו.
והשיב שאינו יכול לעשות שליח במקומו כמבואר בסוגיין שכהן שהיה זקן או חולה נותן קרבנו לכל כהן שירצה והעור והעבודה לאנשי משמר, ואם אינו יכול לעבוד כלל הרי הקרבן כולו לאנשי משמר. ומבואר שכל שאינו יכול לעשות עבודה אינו יכול לעשות שליח, וא"כ בנידון זה כל שהוא חולה כל כך ואינו בידו לעשות גלילה בשום אופן אינו יכול לעשות שליח, אמנם אם הוא יכול לעשות גלילה באופן שיביאו לביתו את הס"ת [ורק אינו יכול ללכת לבית הכנסת מחמת חוליו] יכול לעשות שליח.
אולם בשיירי הכנה"ג (או"ח סי' קמז הגה"ט אות ב) כתב: ראובן שקנה הולכת הספר תורה, ושלח לאוהבו שיקח הוא המצוה להוליך הספר תורה, הגם שהוא אינו יכול להוליכו מפני כובד הס"ת, והיינו שהמפה והרמונים היו כבדים יותר מדאי ממה שהוא ההרגל ומחמת כובדו אינו יכול להוליכו ורוצה שיוליכהו אהובו או קרובו, הוי כמו שאין לו סיבה מונעת ויכול ליתנו לאהובו.
אך הבן איש חי בספרו רב ברכות (מערכת כ אות א) תמה, כיצד הוא יכול לעשות שליח בדבר שהוא עצמו לא יכול לעשותו, ובאיזה כח יבא אהובו וקרובו להוליך הס"ת.
וכשם שפסק מהר"י ברונא שאם הוא חולה כ"כ שאפילו אם היו מביאים לו ס"ת לא היה יכול לקיים את המצוה בשום אופן, אז אינו יכול לעשות שליח, ואם כן מאי שנא נידון הולכת הספר תורה מנידון המהר"י ברונא.
וכתב ליישב שבנידון הכנה"ג מדובר באדם שאינו חולה ממש ובידו להוליך ספר תורה קל, ועל כן כיון שבידו לקיים מין מצווה כזו אף שאת הספר תורה הזה אינו יכול להוליך מ"מ הרי הוא שייך במין מצוה זו ויכול למנות על כך שליח, משא"כ בנידון המהר"י ברונא שהאדם חולה ממש ואין באפשרותו ליטול כלל ספר תורה לידיו להוליכו, אינו שייך בשליחות על עניין זה כלל וכלל. וע"ע במחנה אפרים (גירושין פ"ה הט"ו), ובבית מאיר (אהע"ז סי' קיט ס"ו).
