מדפים ששמשו לספרי קודש, האם מותר להעבירם לשמוש אחר
שאלה. מדף ששמש לספרי קודש, האם מותר להעביר אותו לשימוש של חפצי מצוה, כגון לפמוטי שבת, מנורת חנוכה וקופות צדקה? האם מועיל לפרוש עליהם מפה או להפוך את המדף לצדו השני?
תשובה. א. אם התנה בשעת התקנת המדף, שיוכל להשתמש בו גם לתשמיש חול, מותר להשתמש בו לכל מטרה שהיא, חוץ מתשמיש של גנאי, כמבואר בשו"ע (או"ח סימן קנד ס"ח וס"ג), ובמשנ"ב (שם ס"ק לד וס"ק לז). וטוב להתנות כך בשעה שמתקינים מדפים לספרי קודש.
ב. אם לא התנה תנאי, חלה על המדף קדושת "תשמיש קדושה", ואסור להורידו מקדושתו ולהשתמש בו שמוש אחר. ויעויין במשנ"ב (סימן קנד סק"ט) שכתב שאותם תיבות המיוחדות לשום שם ספרים שלנו, המכוסים בנייר ועור או בקרשים, מקרי התיבה תשמיש דתשמיש וכו'. אולם כמדומה שאי אפשר להשתמש בימינו בהיתר זה, לפי שברוב הספרים שלנו, הנייר נוגע במדפים, ורק בזמניהם שהיו הספרים כרוכים בקרשים או בעור קשה, ועצם הנייר לא נגע בארון, לא נתקדש הארון.
ג. ואף אם יהפוך את המדף לצדו השני עדין יש לו דין של תשמיש קדושה, כיון שכל המדף שימש את ה'קדושה' וממילא יש לו דין של תשמיש קדושה. ואם המדף עבה מאוד באופן שלא צריך היה את כל העובי לשימוש הספרים, אולי אפשר היה להתיר להפכו לצד השני, וכמו שמצינו שיש מתירים להוריד עלי לולב ולהשתמש בהם, משום שאין אדם מקצה כי אם מה שנחוץ ללולב ולא עלים שחוץ לשיעור הלולב, ויעויין משנ"ב (סימן תרמט ס"ק מא) ובלוח א"י (להגרי"מ טיקוצינסקי).
ד. כמו כן אם ספרי הקודש שהונחו עליו לא תפסו את כל רחבו של המדף, לא חלה קדושה על החלק שהיה פנוי מספרים, ומותר להניח על אותו מקום חפצים אחרים. כמו שמצינו בביאור הלכה (סימן מב ס"ג ד"ה אסור), שכיס של תפילין נתקדש רק אותו חלק שמניחין עליו תפילין, אבל העודף על מקום הנצרך לתפילין לא נחשב למקום תפילין. ומעשה באחד שנתפנו לו קצת מספריו, ונשאר לו מקום מיותר על גבי המדף, ורצה להניח עליו עציץ עם פרחים, ואולי יש מקום להקל, כי המדף לא משמש את העציץ, כי אם להיפך הפרחים משמשים ומייפים את המדף. ולכן אילו לא היה לו מקום לעציץ כי אם במדף, אזי אסור, אבל המצב הוא להיפך שהעציץ משמש את הספרים ואת המדף, לכן אפשר להקל. וכמדומה ששמעתי סברא זו בשם מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א.
ה. וכן אם היה רגיל מתחילת התקנת המדף להניח עליו גם שאר חפצים, וכך היתה דעתו להשתמש במדף בין לספרי קודש ובין לשאר חפצים, אין על המדף קדושת "תשמישי קדושה" ודומה הדבר כאילו היתנה תנאי. ודומה קצת למבואר ברמ"א (סימן קנד ס"ח): "ונהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה וכו' וכתבו הטעם משום דכיון דנהגו כן ואי אפשר ליזהר, לב ב"ד מתנה עליהן מעיקרא וכו', ואף על גב דלא היתנו כאלו היתנו דמי".

