אשה בלולב שאול
שאלה:
האם אשה יכולה לברך על אתרוג השאול. והיינו שמאחר שאשה אינה מחויבת בנטילת לולב, שוב יכולה לברך אם אינו 'שלה'?
תשובה:
המגן אברהם (סי' יד ס"ק ח) פסק, שהלוקח טלית של חבירו שלא מדעתו מברך עליה, שדומה הדבר למי ששאל טלית שאינה מצויצת והטיל בה ציצית, שכתבו התוספות (חולין קי: ד"ה ציצית) והרא"ש (שם פ"ח סי' כו) שיכול לברך עליה, אף שפטור, וכמו נשים שמברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא אף שפטורות.
אך בדרך החיים (מהדו"ח סי' ח אות ד; וראה עוד ברבי עקיבא איגר בהגהות שו"ע שם; השמטות שם, מה שציין על דברי המגן אברהם, ונראה שגם הוא כיוון לכך) תמה על המגן אברהם, שבאופן ששאל בגד עם בציצית, הרי הוא כמו אתרוג השאול, שוודאי אין לברך עליו.
וכתב התהלה לדוד (סי' יד אות ז) ביישוב דברי המגן אברהם, שמה שאין מברכים על אתרוג שאול הוא, משום שמחויב ליטול אתרוג שאינו שאול והוא נטל אתרוג שאול, אבל השואל טלית מצויצת הרי הוא אינו מחויב כלל בציצית, לכן יכול לברך אף בציצית שאולים.
על פי דבריו אלו מסיק התהלה לדוד חידוש גדול: 'ויצא לנו מזה, דאשה יכולה לברך על אתרוג השאול'. והיינו שמאחר שאשה אינה מחויבת בנטילת לולב, שוב יכולה לברך אם אינו 'שלה', שרק מי שמחויב בדבר ואינו עושה המצוה כתיקונה אינו יכול לברך על אתרוג השאול, אבל נשים שאינן מחויבות, ובכל זאת מברכות גם על מצות עשה שהזמן גרמא, יכולות לברך גם על אתרוג השאול.
וביאור דבריו נראה, שאף שלעולם כשהנשים מברכות על מצוה שהזמן גרמא, יש להם לקיים את המצוה כתיקונה בכל פרטיה, אמנם דין זה של לכם, מאחר שאינו פסול בעצם מצות לולב, אלא דין על האדם שצריך שהלולב יהיה שלו, לכן הקילו בו יותר לענין נשים.
ומצאנו כעין זה גם לענין קטן, שבשו"ע (או"ח סי' תרנח סעי' ו) נפסק: 'לא יתננו ביום ראשון לקטן קודם שיצא בו, מפני שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מן התורה וכו', ואם תופס עם התינוק, כיון שלא יצא מידו שפיר דמי'. ואכן רוב מפרשי השו"ע (ראה מגן אברהם ס"ק ח; פרי מגדים א"א שם; חיי אדם כלל קנב סעי' יא) נקטו, שדבר זה מועיל רק לגבי זה שיוכל הגדול לצאת בו אחר כך, אבל הקטן לא יצא בנטילה זו, מאחר שאין הלולב שלו ולא הוי 'לכם'. אך המשנה ברורה (שם ס"ק כח) הביא, שיש סוברים שגם הקטן יוצא בזה ידי חובתו, כיון שמצות חינוך מתקיימת גם בשאול, שהרי גם בזה מתחנך הבן למצוות. וכתב שכן משמע במרדכי (סוכה פ"ג סי' תשנט) בשם הראב"ן.
ויתכן שגם בזה הטעם כנ"ל, שאף שלעולם מצד מצות חינוך יש לחנך את הקטן לקיים את המצוה בכל פרטיה, זה רק למה שנוגע לעצם המצוה, שאם יש פסול גמור במצוה אין יוצאים כן במצות חינוך, אבל 'דין לכם' שאינו פסול בעצם המצוה, בזה יש לומר שיוצאים אף בלא דין זה מצות חינוך, מאחר שסוף סוף הבן מתחנך במצוה.
ובעצם דברי התהלה לדוד, בביכורי יעקב (סי' תרנז ס"ק ה) מבואר שלא כדעתו, אלא סובר שאין אשה יכולה לברך על הלולב אלא אם הוא 'שלה'. עיין שם שדן באריכות כיצד שייך דין לכם באשה נשואה. אך על כל פנים מבואר בדבריו, שאם אין זה 'לכם' לא שייך לברך, וכפי שהיה פשוט להדרך החיים, וכן היא סתימת כל האחרונים, ודברי התהלה לדוד מחודשים מאד.
