ריצה כדי להינצל משמש נושאים: שבת, כללי

שאלה

משפחתנו מחולקת בין לונדון שבאנגליה לאנטוורפן שבבלגיה, לקראת בין הזמנים אב יזם אחד הגיסים שלרשותו כמה דירות להשכרה על בסיס יומי בפראג, שבת גיבוש משפחתית שתהיה חוויה מאחדת לכולנו. כל משפחה אמורה לשאת בעלות כרטיסי הטיסה בלבד, ושאר האירוח "עליו".

שמחנו מאד, ובשבוע שעבר שלח הגיס שארגן את השבת, דף עם 'תוכניה' מסודרת שבה מפורטים סדרי השבת, זמני התפילות והסעודות וכדומה.

מאחר שכמנהג יהודים רבים אנו מתפללים בשבת בבוקר בשעה מאוחרת יותר מבימות החול, חישב בעלי ומצא שסעודת הבוקר תיגמר קרוב לחצות היום. "ומה בכך?" תהיתי, והוא המשיך: כיון שמהמקום שבו נאכל ועד לדירה שהוקצתה לנו יש מהלך כמה רחובות, לפחות רבע שעה בהליכה מהירה, לפי זווית השמש אם נספיק עד חצות להגיע לדירה, אמורות סמטאותיה הצרות של העיר העתיקה בפראג שדרכה נעבור, להספיק כדי לתת לנו דרך שרובה המוחלט מוצל. אולם לאחר חצות, החמה מגיעה לרום רקיע ואין מציל מידה, הסמטאות הופכות במקרה כזה מיתרון של צל לחסרון של תנועת אוויר קלושה ביותר וחום כמעט בלתי נסבל.

לאחרונה למדנו על שולחן השבת על האיסור לרוץ בשבת, וזכורני שכאשר הדבר מונע צער גדול יותר, מותר לרוץ. שאלתנו במקרה שלנו, האם מותר יהיה לנו לרוץ כשעדיין יש צל, כדי להספיק ולהגיע לדירה או קרוב אליה לפני שהשמש תעלה ותציק? 

תשובה

ככל שהדבר אפשרי, ראוי להימנע מריצה זו. ולכן עדיף להתארגן מראש אם אפשר, להאריך את השהיה במקום האוכל, כדי שתוכלו לחזור לדירתכם בניחותא לאחר שהשמש תעריב מעט ושוב ירד הצל על הסמטאות.

הסיבה לכך היא, שלמרות שהתירו האחרונים לרוץ כדי להינצל מגשם, בוץ וטיט וכדומה, מכל מקום העירו כמה מפוסקי הדור האחרון כי לאיסור ריצה בשבת ישנם שני טעמים: הטעם הראשון הוא ששבת ניתנה לעונג ולמנוחה, וכלפי טעם זה אמרו שכאשר בשביל העונג והמנוחה עדיף שהאדם כן ירוץ, הותר הדבר. אך לגבי הטעם השני, שריצה נראית כמעשה יום-חולי ('עובדין דחול'), אי אפשר להתיר אלא במצב כזה שברור לכל רואה שהריצה תורמת לעונג ולמנוחה, ולכן דוקא כאשר יורד גשם או שהשמש הקופחת כבר הגיעה, מבינים מי שיראו אתכם רצים שאין זו הנהגה יום-חולית אלא לצורך עונג השבת שלכם. אך ריצה לפני שהגיעה השמש או לפני שהתחיל לרדת גשם (או שאף לא התקדרו השמים בעבים), אינה מובנת מאליה לרואים מהצד.

מקורות לעיון והרחבה: עיקר דין היתר ריצה כדי להינצל מצער וכדומה מבואר בשו"ע הרב קונטרס אחרון לסימן שא ס"ק א ובאשל אברהם מבוטשאש בסימן שא ובמנחת שבת סימן צ' סק"ג ועוד (ראו פסקי תשובות שם סוף אות ב' ובהערות שם). לגבי הבעיה בריצה מוקדמת להצלה מצער מאוחר יותר, ראו: אז נדברו חלק ד סימן לח ושבט הלוי חלק א סימן נח, המובאים בפסקי תשובות שם הערה 15.