ריצה או הליכה ארוכה? נושאים: שבת, כללי

שאלה

לקראת בין הזמנים שכרנו בית נאה באחד היישובים בגליל, היישוב בנוי על הר וה"רחובות" בו נסללו סביב פסגת ההר במעגלים מתרחבים זה מתחת לזה.

אוהבים להיות מתוכננים ככל האפשר, נסעתי בשבוע שעבר עם בעלי באחד הימים כדי לראות את המקום, ולבדוק את המרחקים לבית הכנסת, למכולת ולעוד נקודות ביישוב ובסביבתו.

כך למשל גילינו שלמרות שעל המפה, המרחק לבית הכנסת הוא בן כמה מאות מטרים בודדות בלבד, בפועל כשרוצים לעשות את הדרך על גבי הקרקע העניין לא פשוט. המרחק הזה היה מאד משמעותי מבחינתנו כי מדובר בדרך שבני המשפחה יעשו אותה ששה פעמים מדי יום, ולכן בדקנו זאת בכובד ראש.

מתברר שעל הכביש הרגיל הדרך מתארכת כמעט לקילומטר וחצי, שבקצב הליכה מזורז תארך כרבע שעה. אך ניתן 'לקצר' בין המעגלים בירידה ועלייה תלולה על מדרון עפר. הבעיה בדרך זו למרבה ההפתעה אינה בעלייה לכיוון בית הכנסת הניצב בגאון בראש הגבעה, בדקנו והיא הייתה נסבלת, אלא בירידה חזרה אל הבית שבה חייבים ממש לרוץ כדי לא להתדרדר.

האם  יהיה מותר לנו לרוץ בחזור מבית הכנסת בשבת, או שנהיה חייבים ללכת ב"דרך המלך" הארוכה בהרבה?

תשובה

מותר יהיה לרוץ.

ראשית נבהיר כי לא הותרה ריצה בשבת "לצורך בית הכנסת" אלא אך ורק ריצה לבית הכנסת, ולכן בכלל ההיתר לרוץ לבית הכנסת לא כלול היתר לרוץ גם בדרך חזרה מבית הכנסת.

הסיבה להתיר את הריצה במקרה זה נעוצה בטעם האיסור לרוץ בשבת: ריצה נאסרה בשבת כדי לקיים את עונג השבת והמנוחה בה, ולכן הותר לרוץ במקרים שבהם ההימנעות מריצה תביא צער גדול יותר מהריצה עצמה, כגון במקרה שהחל לרדת גשם שוטף וכדומה. בדומה לכך נפסק לגבי האיסור לקפוץ בשבת שבמקרה שבה ישנה גדר או תעלה בדרכו של האדם ואם לא יקפוץ וידלג מעליה ייאלץ להאריך את דרכו, לא נאסרה עליו הקפיצה. כך גם במקרה שלפנינו מותר יהיה לרוץ כדי להימנע מהארכת הדרך.

מקורות לעיון והרחבה: שו"ע סימן שא סעיף א (ודברי האחרונים המצויינים בפסקי תשובות שם הערה 15). שו"ע שם סעיף ג, ושולחן ערוך הרב שם בקונטרס אחרון סק"א.